בהצגה זו שלוש מחזות מאת אנטואן פבלוביץ' צ'כוב מתאחדים: הדמויות מחליפות מסכות, השורות מתחרזות, והמצבים המוכרים נשמעים פתאום אחרת. הצחוק הצ'כובי נדיר שהוא רועש. הוא תופס את הלב בדיוק ובאופן שבו אנשים והרגלים מוכרים כל כך בולטים. בבסיס ההצגה של תיאטרון על הגבעות עומדות שלוש קומדיות מאת אנטואן פבלוביץ' צ'כוב. העלילות זורמות זו לתוך זו, הסצנות מתאגדות כמו פאזל, והשורות המוכרות מוצגות בהקשר חדש. באותן סיפורים צ'כוביים חשובים הפסקות, חוסר הבהירות, התפרצויות קצרות של רגשות. הקומי שוכן לצד המבוכה ואמת פתאומית - זו שמופיעה פתאום בין הבדיחות. הצופה רואה כיצד הדמויות מנסות להיראות חכמות יותר, כנות יותר או רגועות יותר, אך החיים בכל פעם מביאים תיקון. הנאה נפרדת היא לצפות כיצד ההומור של צ'כוב עובד דרך "פרטים קטנים": מחווה, מבט, טון לא נכון. הפרטים הללו לעיתים קרובות מצחיקים יותר מבדיחות רועשות, כי בהם נשמעת האמת על אנשים. הסצנות מתחלפות במהירות, והקשב מתחלף כל הזמן: לפעמים אתה צוחק על המצב, לפעמים אתה תופס את עצמך במחשבה שזה מוכר מדי. זו בחירה טובה עבור מי שאוהב קלאסיקה בלי רצינות מוזיאונית ומעריך תיאטרון שמדבר עם הקהל בשוויון. אם אינכם יודעים היכן לטייל במוסקבה, כנסו ל-KudaGo.