ההפקה אוספת בערב אחד שלוש סיפורים שונים על הבמה, הקשורים בנושא המשותף של בחירה. כאן וידוי אינטימי מתערבב עם סקיצה פילוסופית, ולאחר מכן מפנה מקום לניארו-מוזיקל עם פלסטיקה, מוזיקה ודימויים חזותיים בולטים. זהו מסלול תיאטרלי עשיר מהספקות להחלטה פנימית. ערב זה מאחד שלוש הפקות עצמאיות, המתחברות להצהרה שלמה על בחירה, אחריות וכיוון שהאדם קובע לחיים שלו. פורמט הטריפטיך עושה את הצפייה למעניינת במיוחד: הצופה מקבל מיד כמה אינטונציות אמנותיות, כמה דרכים לדבר עם הבמה וכמה רמות רגשיות - מהחוויה האינטימית ועד לצורת תיאטרון רחבה וכמעט משלחת. החלק הראשון נוצר בהשראת המחזה של מרסל מיטואה. זהו מונודרמה, שבה תשומת הלב מרוכזת במצב הפנימי של הדמות, בשינויים העדינים של הרגשות, ובאופן שבו אדם חי את תפקידו ליד גורל של מישהו אחר. צורה זו תמיד דורשת דיוק מיוחד של השחקן, כי כאן אין דבר מיותר - רק מילה, הפסקה, אינטונציה ונוכחות חיה. החלק השני מתייחס למחזה של ז'אן-פול סארטר. הסקיצה על הטקסט המפורסם מחזקת את נושא הבחירה המוסרית והיחסים האנושיים במרחב סגור. המתיחות כאן נובעת מהתנגשות הדמויות, מהקושי להסתתר מהאחר ומהעצמך. עבור הצופה זו פגישה עם אנרגיה תיאטרלית קשה ומעוררת אינטלקטואלית יותר. החלק השלישי משנה בחדות את הקצב של הערב. פנטזיה בהשראת הסיפור של ריצ'רד באך נוצרה תוך שימוש בטכנולוגיות אינטלקטואליות מודרניות ומחברת בין פעולה דרמטית, מוזיקה, כוריאוגרפיה וסצנות פלסטיות. תפקיד חשוב משחקת הוויזואליות, העבודה האמנותית עם התלבושות והקו המוזיקלי, שעוזרים להעלות את הסיפור לרמה אחרת של תפיסה - יותר חושית ואסוציאטיבית. איפה לצאת עם הילד בקאזאן, חפשו באתר שלנו.