הבימוי של סרגיי ז'נובץ' על "האדם הקטן" שרק רוצה לחיות, מועמד לפרס "מסכת זהב" בקטגוריות "ההצגה הטובה ביותר בקטגוריית פורמט קטן" ו"הבימוי הטוב ביותר". המחזה של ניקולאי ארדמן, שנכתב בשנת 1928, לא פורסם ולא הוצג בחיי המחבר - הוא היה אסור. גרסאות בימתיות שהיו קיימות לאחר מכן לא זכו להצלחה רבה. ההצגה של סרגיי ז'נובץ' אינה ההפקה הראשונה, אך ייתכן שהיא אחת מההפקות המוצלחות ביותר עד כה. הבמאי סבור שהמחזה הזה קשה לבימוי, מכיוון שעל הבמה הוא יכול להתפרק מבחינה קומפוזיציונית. לכן הוא החליט להוציא בזהירות רק את הסיפור של הדמות הראשית, תוך צמצום דמויות מסוימות. אך כל הדמויות שנותרו הן דמויות גדולות, בולטות, עשירות, לא קריקטורות, אלא אנשים פשוטים עם חסרונותיהם, שרוצים לחיות ולהיות נדרשים. על פי עלילת המחזה, פודסקלניקוב, שהגיע לקצה עם ריב עם אשתו, מחליט להתאבד. השכנים בדירת השותפים שלו סבורים שאין טעם להתאבד סתם כך. צריך לעשות זאת למען רעיון, למען אהבה, למען אמנות, אפילו למען דת. ואז מהיריית פודסקלניקוב תתעורר כל המדינה. נקבע שהמטרה היא שההתאבדות חייבת להתבצע. הירי נקבע ליום המחרת, ולכן מתוכננות הלוויה מפוארות. בשעה שנקבעה, פודסקלניקוב מביאים הביתה שיכור עד מוות. כששומע את רעש ההלוויה המתקרבת, הוא מנסה להתאבד, אך אין לו את האומץ, ופודסקלניקוב מתחבא בארון קבורה העומד לידו. הארון - כמו שכולם סבורים, עם גופה - נישא לבית הקברות, אך פודסקלניקוב קם פתאום ממנו ומודיע שהוא בכל זאת רוצה לחיות, ומוכן לפנות את מקומו לכל המעוניין. חייו אינם סוכר, אך הוא רוצה לשלוט בהם בעצמו ולחיות לפי רצונו, מבלי להיות תלוי בדעת אחרים. עוד הצגות תוכלו למצוא באתר שלנו בקטגוריית התיאטרון.