סיפור על מערכת יחסים בין עמים שונים אך קרובים זה לזה, החיים זה לצד זה בכפר אנטובקה. הכפר הישן אנטובקה מאוכלס ברוסים, אוקראינים ויהודים. הם עבדו וחיו יחד, מבלי לדעת עוני וצער, רק שכאשר הגיע הזמן למות, כל אחד הלך לבית הקברות שלו... כך היה המנהג! תמיד היה לרוסים כומר. ליהודים היה רב. אנשים מאוד חכמים, אגב... וגם בכפר השמח אנטובקה גרו מוטלה החייט, סטפן הנגר, פדיה הסופר ומחלבן בשם טביה-טבל. היהודים קראו לו טביה, הרוסים קראו לו טבל. וכך קרה שהוא היה בעל חמש בנות, שתי פרות וסוס אחד... בעצם, ההצגה הזו היא טרגדיה על הגורל המורכב של היהודים, שנאלצו לעזוב את בתיהם ולעזוב את הכפר הרוסי. טרגדיה של משפחה אחת ושל אומה שלמה. עם זאת, אף אחד מהדמויות לא איבד את פניו, את האמונה בעצמו ואת האהבה לסובבים אותו בכל הזוועה הזו. הבימוי הזה הוא בו זמנית בלתי נסבל מצחיק ולירי-עצוב: הנשמה נקרעת מהגעגוע ומתחושת רחמים מוחלטת והזדהות עם כל דמות.