הפקה מולטימדיאלית בגבול בין ריקוד מודרני, אור וסביבה קולית אלקטרונית הופכת את הבמה למערכת חיה של חזרות, דחפים וזיכרון גופני. ההצגה הזו תעניין במיוחד את מי שעוקב אחרי אמנות ניסיונית ואוהב כאשר התנועה נכנסת לשיחה ישירה עם הסביבה הדיגיטלית. פתיחת תוכנית הפסטיבל מתחילה בעבודה שבה הריקוד המודרני יוצא מגבולות הצורה הבימתית המוכרת ונכנס במגע פעיל עם האמנות הדיגיטלית. כאן התנועה אינה קיימת בנפרד מהסביבה הוויזואלית, אלא הופכת לחלק ממנה - מגיבה לאור, קצב, הדגשות מרחב ודחפים קוליים. לכן ההפקה נתפסת כהבעה בין-תחומית שלמה, שבה פלסטיקה, אלקטרוניקה ואדריכלות בימתית מתאגדות לחוויה אחת. במרכז תשומת הלב - נושא המחזוריות, החזרה וזיכרון גופני. היוצרים חוקרים כיצד הגוף שומר את עקבות החוויה שחוו, כיצד הוא חוזר לתנועות מוכרות וכיצד בחזרה נולד משמעות חדשה. זו אינה הצגה עלילתית במובן המוכר, אלא טבילה רציפה במצב שבו קצב, אור ותנועה עובדים יחד ויוצרים בד קונספטואלי רגשי צפוף. גישה כזו הופכת את ההפקה לבעלת משמעות במיוחד: הצופה מתבונן לא בסיפור עם מילים, אלא בתהליך שבו המשמעות מתגלה דרך פלסטיקה, הפסקות, מתח ודינמיקה פנימית של הבמה. תפקיד חשוב ממלא גם הקשר של הפסטיבל, המוקדש לדיאלוג בין ריקוד לאמנות דיגיטלית. ההפקה ממשיכה קו זה, משום שהיא מחברת בין כוריאוגרפיה למחשבה פרוג'קטיבית ואורית, כמו גם לסביבה קולית אלקטרונית. כתוצאה מכך נולד פורמט הקרוב גם לאוהבי ריקוד מודרני וגם לאלה שמתעניינים באמנות וידאו, התקנות מדיה, אמנות סאונד ופרקטיקות בימתיות חדשות. עבור קהל כזה, האפשרות לראות כיצד ההבעה הפלסטית הופכת למדיום לתפיסת מרחב וזמן היא בעלת ערך רב. על ההצגה עובדת הכוריאוגרפית אליזבתה טאראבנובה, ובבמה...