דרמה קאמרית בהשראת קורמאק מקארתי, המתמקדת בשיחה בין שתי נשים שנמצאות על סף ייאוש והצלה. כמעט ואין כאן פעולה חיצונית, אך כל מילה משנה את מאזן הכוחות: ויכוח על חיים, כאב, אמונה ובחירה הופך בהדרגה לקרב פסיכולוגי מתוח. במרכז ההצגה - מפגש שמתחיל במעשה קצה. אסירה לשעבר עוצרת פרופסורית באוניברסיטה ברגע שבו היא מוכנה לעשות את הצעד האחרון, ומביאה אותה הביתה. לאחר מכן, המרחב מצטמצם לשיחה: שתי נשים, שתי חוויות שונות, שתי מערכות השקפה מתנגשות בניסיון להבין אם אפשר לשמור אדם קרוב לחיים כאשר הטיעונים הרגילים כבר לא עובדים. העלילה מתפתחת לא דרך שינוי תפאורות, אלא דרך מתח השיח, הפסקות ושברים פנימיים של הגיבורות. אחת מחפשת דרך לגעת בשותפה לשיחה, השנייה מתנגדת לכל ניחומים ודורשת תשובות כנות. פורמט כזה מעניין במיוחד את הצופים הקרובים לתיאטרון פסיכולוגי: כאן חשוב לעקוב לא אחרי האירוע החיצוני, אלא אחרי איך משתנה הטון, איך משפט רגיל פתאום הופך להכרה, וכיצד ויכוח על משמעות החיים הופך לבדיקה של אמונה אישית, זיכרון וכאב.