ההצגה הדוקומנטרית מחברת בין דוסטויבסקי לבין סיפורים אמיתיים, כדי לדבר על הזכות לאושר עבור אנשים שהחברה לעיתים קרובות מכנה "מיוחדים". על הבמה, הניסיון האישי הופך להזדמנות לשיחה כנה על מערכות יחסים, משפחה, קבלה ומבט על החיים ללא תוויות מוכנות ומרחק קר. כאשר מדובר באנשים "מיוחדים", השיחה לעיתים קרובות נוטה לשפה של אבחנות, בעיות חברתיות והערכות חיצוניות. ההפקה הזו בוחרת בדרך אחרת: במרכז נמצאים הגיבורים עצמם, רגשותיהם, תפיסותיהם על קרבה, משפחה, אושר ומקומם בעולם. הצופה מתבקש לשמוע לא הסבר מהצד, אלא את הקול החי של אדם שרוצה להיות מובן ללא רחמים ופשטנות. העלילה בנויה על חיבור בין ספרות קלאסית לתיאטרון דוקומנטרי. הרומן של פיודור מיכאילוביץ' דוסטויבסקי "לא נקודה נזוואנובה" מהווה עוגן ספרותי, וסיפורים אמיתיים והרהורים של המשתתפים מוסיפים לחומר צליל מודרני. גישה זו מסייעת לראות כיצד נושאים של בדידות, תלות במבט של אחרים, פגיעות פנימית ורצון לאהבה ממשיכים להדהד גם היום.