ההצגה על פי מחזה של יוליה פוספלובה. המחזה נכתב בחרוזים, דבר שלא נפוץ בדרמטורגיה המודרנית (יוצא מן הכלל - מחזותיו של איבן ויריפייב). "לֵיּוּחַ" היא סיפור על אהבה. על רגש מאוחר, שהתלקח בנשמתו של אדם מבוגר כלפי השכנה לובוב איבנובנה. בהתוודות שלו, הנשמעת כמו שיר הומרי, הסבא פונה ללֵיּוּחַ הבלתי נראה, שנשאר המקבל היחיד והשתקני. הבמאי דניל צ'שצ'ין מכנה את ההצגה שלו ניסיון לפענח גורל של אחרים. לדבריו, אנשים מבוגרים מספרים לו לעיתים קרובות על חייהם, והבדידות אינה הסיבה היחידה. ההכרה בסופיותו של האדם דוחפת אותו להעביר לאחרים מידע על עצמו, כדי שזה לא יטבע ללא עקבות בנהר הזמן. הבמאי משווה את עצמו לדיסק און קי, נושא של סיפורים זרים, שהוא מספר לאחרים. וכאשר הסיפור שלך מקבל קיום נצחי, המוות מפסיק להיראות מפחיד, כמו גם החיים. עוד הצגות תוכלו לראות אצלנו באתר בקטגוריית התיאטרון.