האולם התיאטרלי הופך לבמה לשיחה גלויה על אהבה, זמן וזיכרון: קולותיהם של אלכסיי קראצ'נקו, סרגיי צ'ונישווילי וסרגיי שנירייב נפגשים עם מוזיקה חיה של אנסמבל 4'33". זהו ערב של שירה עוצמתית, אנרגיית רוקנרול וטקסטים שנוגעים באופן אישי ונשארים בזיכרון לאורך זמן. ערב זה נוצר כדיאלוג חי על אהבה וזמן, שבו המילה והמוזיקה נשמעות בשוויון. על במה אחת נפגשים שלושה קולות גבריים חזקים ואנסמבל 4'33", ולכן ההצגה נתפסת כהבעה אמנותית שלמה עם קצב ואינטונציה משלה. כל אחד מהאומנים לוקח את חוט השיחה שלו ומוביל אותו בדרכו, ובסופו של דבר נולדת סיפור על רגשות שאינם מכירים גיל. סרגיי צ'ונישווילי קורא טקסטים של סופרים שונים ושירים משלו, גיבורו מהרהר על עצמו, על השנים שחלפו, על איך זיכרון ואהבה משנים את האדם. סרגיי שנירייב פונה לשירה מודרנית, שבה נשמעת גם אירוניה, גם כאב, וגם אינטונציות מוכרות של עיר גדולה. מונולוגים שלו מורכבים משורות של בוריס ריז'י, ולדימיר גנדלסמן, גנדי גריגורייב, דמיטרי פריגוב, יבגני ריין, יוסף ברודסקי - שמות שהפכו מזמן לחלק מקוד תרבותי. אלכסיי קראצ'נקו מדבר על מה שיקר ביותר - הרגש השברירי שעובר ניסיונות ועדיין נשאר העיקרי. ברגע מסוים המילים מפנות מקום למוזיקה, ומעבר זה לשיריו האישיים של השחקן נשמע במיוחד נוגע ללב: דחף הרוקנרול מדגיש את הפגיעות של הגיבור. המוזיקה של אנסמבל 4'33" והמלחין דניס קלינסקי תומכת בטקסט כמעט בנגיעות קלות, ואז מעלה את גלי הצליל עד הקצה, מחזקת כל אמירה. הכינור של אנטון יאקושב והקטעים האנסמבליים מתאגדים ליצירת צליל צפופה, שבה כל כניסה חשובה. רעיונות לאן ללכת במוסקבה נאספים אצלנו באתר.