הפקת שירה על סרגיי יסנין מחברת בין שירים, מוזיקה ופעולה בימתית לשיחה אישית על חייו, התהפוכות והתקוות של המשורר. כאן חשובים לא העובדות הביוגרפיות כשלעצמן, אלא הטון החי שבו נשמעות השורות המוכרות, והתחושה הנדירה של קרבה, כאשר הקלאסיקה מפסיקה להיות מוזיאונית. ההפקה הזו פונה לדמותו של סרגיי יסנין לא כמונומנט מתוכנית הלימודים, אלא כאדם חי עם התהפוכות הפנימיות שלו, התקוות, הפגיעות וההסתכלות המיוחדת שלו על העולם. ההצגה בנויה כך שהצופה תופס את המשורר לא דרך אוסף תאריכים וקלישאות ידועות, אלא דרך שירים, מוזיקה ונוכחות בימתית. לכן הסיפור עובד לא כסיפור ביוגרפי, אלא כקרבה רגשית לאדם, שהטון שלו נשמע חד ומודרני גם היום. ייחודיות ההפקה הזו היא בחיבור בין המילה השירית, קיום השחקן ומוזיקת הפסנתר. השירים של סרגיי יסנין כאן הופכים לחלק מהבעה בימתית שלמה, שבה חשובים הקצב, הפסקה, מצב הרוח והמנגינה הפנימית של הטקסט. השירים והפסנתר עוזרים להפוך את השיחה הזו לעמוקה יותר: הצופה שומע בה גם רוך, גם בלבול, גם געגוע וגם קשר בהיר לנשמה הרוסית המסתורית שעליה מדברת ההפקה. בזכות זה, הערב יכול להיות קרוב גם לאלה שלא קראו את יסנין זמן רב ומתרגלים לראות אותו רק כסופר של שורות מסוימות. עניין נוסף מעוררת צוות ההצגה. הבמאי היה סרגיי יאקובלב - ראש האיחוד היצירתי "טריטוריה פתוחה", שחקן בתיאטרון "לנקום של מארק זכרוב" ובתיאטרון האומות. על הבמה יופיעו השחקנים של "לנקום של מארק זכרוב": דמיטרי מאלצב בתפקיד סרגיי יסנין ואולג קניש, ואת תפקיד הפסנתר תבצע אנה אובמליוחינה. לאן ללכת במוסקבה היום, יודע KudaGo.