שלוש משפחות מפורסמות עולות על הבמה כדי לדבר על הדברים הכי אישיים - זיכרון, חובה ואהבה. בלט, שירה ודיבור דרמטי משתלבים בשיחה חיה בין הבנות לבין המורשת של משפחותיהן. הערב הזה עוסק בכך שהתרבות הגדולה תמיד מקדימה סיפורים ביתיים שבירים וכיצד סודות משפחתיים ממשיכים להישמע בדור החדש. על הבמה נפגשות שלוש סיפורים, המוכרים לרבים מספרים, סרטים ומופעים. בתו של הרקדן הגדול מריס לייפה, יורשת העולם השירי של רוברט רוז'דסבנסקי ובתו של הבמאי מרק זכרוב עולות לקהל לא כדמויות אבסטרקטיות של "גיבורות התקופה", אלא כאנשים חיים, השומרים על זיכרון משפחתי. אילזה לייפה, יקטרינה רוז'דסבנסקאיה ואלקסנדרה זכרובה מדברות על הקרובים להן ללא פאתוס ורשמיות, משתפות במה שלרוב נשאר מאחורי הקלעים של ביוגרפיות גדולות. בסיס ההפקה הוא פרקים אמיתיים מחיי שלוש משפחות: חוויות ילדות, שיחות במטבח, בדיחות מאחורי הקלעים, החלטות קשות ורגעים שבהם הבמה הפכה להמשך הבית. הסיפורים הללו מתאגדים לשיחה כנה ולפעמים שבירה על איך תהילה משנה את החיים, איך ילדים לומדים לקבל את הממדים של הוריהם ולמצוא את הקול שלהם מבלי לאבד את הכבוד לדרכם. קטעי בלט, מילה שירית ומשחק דרמטי מתאחדים למעשה אחד, שבו כל מחווה ואינטונציה חשובים. הבמאי מקסים לאחנו בונה את המופע כסדרה של הודאות, שהקהל שומע ממש "מפי המוקדמים". המוזיקה של המלחין איגור דמרין מדגישה את האינטונציות של הסיפורים, עוזרת לפעמים לקרב את הזיכרון, לפעמים לשחרר אותו ולהסתכל על העבר קצת מהצד. כאן אין הרצאה לימודית על היסטוריה של תרבות - אלא ערב אינטימי שבו דמויות גדולות של האמנות הסובייטית והרוסית פתאום הופכות לקרובות, כמעט ביתיות. איפה אפשר לצאת עם ילדים במוסקבה, אפשר לגלות ב-KudaGo.