מחזהו של מקסים גורקי, שאינו מופיע לעיתים קרובות על הבמה, מוצג על ידי הבמאי יורי יופה. היצירה נכתבה בשנת 1910, לאחר המהפכה הרוסית הראשונה, שנכשלה. במרכז המחזה מציב המחבר את האינטליגנציה המאוכזבת. מקסים גורקי מספר בסרקזם על חייו וחיי סביבתו. הדבר הראשון שראו הצופים על הבמה הוא התפאורה, הממחישה את פנים הקיץ: כיסאות קלועים, מרפסת, נדנדה ואורנים. גיבורי המחזה מתאספים סביב שולחן לכוס תה עם ריבה, ומיד מתחילים הדיאלוגים החכמים של גורקי, הרלוונטיים לכל תקופה. מתקיימות שיחות על פוליטיקה, ציד וכמובן על רגשות. אינטלקטואלים רוסיים משועממים סובלים מהחום הקיץ ומתאהבים, כדי להקל על שהותם בקיץ. הגיבור הראשי - הסופר מסטאקוב - מתלבט בין אשתו הטובה והמבינה לבין השכנה ההרפתקנית. הרופא מאוהב ללא תנאים באשתו של מסטאקוב, והשוטר נתן את ליבו לנערה צעירה וחמודה, שעדיין לא הבינה את רגשותיה. העלילה מתרחשת בשנת 1910, והצופה לא יכול שלא לחשוב מה יקרה לגיבורים הללו לאחר המהפכה: האם הם יישארו ברוסיה ויעברו את הימים הקשים הללו או ייגשו לגלות ושם, בעיר פרובינציאלית כלשהי בצרפת, יתאספו שוב על תה ושיחה ידידותית. הבמאי יורי יופה מודה כי הוא חולם מזה זמן רב להעלות את המחזה הזה. הוא עצמו מכנה אותו "חידה שלא לכולם יש את היכולת לפענח". ב"פראים" של גורקי יש יותר שאלות מאשר תשובות, אך מי שיכול לחפור לתוך מהות העניין, אולי יוכל לענות על השאלה המרכזית של הסופר: מדוע "אנחנו חיים לא לפי לוגיקה, אלא - כמו שאלוהים שם על הנשמה שלנו". עוד יותר מופעים תוכלו לראות אצלנו באתר בקטגוריה על תיאטרון.