ההפקה עוסקת בנושא השבריריות של רגשות והחמרת הזמן, חושפת את גורלות הדמויות דרך שינוי מצבים ותפקידים. הצורה התיאטרלית מדגישה את המרחק בין החוויה לצפייה, תוך שמירה על קרבה רגשית. פרוזה של איבן בונין על אהבה מלאה בתחושת אובדן מתקרב ושבר פנימי. הדמויות כאילו נידונו מראש: רגשותיהם מתפתחים על רקע תקופה מטרידה, שבה השינויים בלתי נמנעים. הזמן עובר דרך גורלות, קורע אותם ל"לפני" ו"אחרי", ומשאיר עקבות שאינן נעלמות. פרידות מתרחשות בפתאומיות, ללא הכרה של סופיותן, אך גם בזה האדם ממשיך לאהוב, לחכות ולהאמין. הגרסה הבימתית של הבמאית סבטלנה לובימאיה בנויה על התייחסות זהירה לחומרים ספרותיים. כאן כל אינטונציה ותנועה חשובות, כל רגע מתגורר בדיוק מירבי. החלל מאורגן סביב במה, שבה מתפתחות סיפורי התבגרות עם האובדנים והגילויים שלהם. בין הסצנות, המבצעים יושבים על ספסל, משנים דמויות והופכים לצופים - בדיוק כמו הצופה, המעורב ובו בזמן מנותק. עוד יותר הצגות חפשו ב-KUDAGO.