שיגעון שיציל את העולם, סופה של יחסים כנים, שנועדה להילחם בחמדנות ובתשוקה של חברה צרכנית וחומרית, פארסה קומית שמעוררת מחשבה על המודרניות - על הבמה של סדנת פטר פומנקו מוצגת ההצגה "המשוגעת משאיו" בבימויו של פטר פומנקו. הבמאי של הגרסה המחודשת הוא קיריל פירוגוב, ששיחק בהצגה שנים רבות קודם לכן. בזמנו, הסופר והדיפלומט הצרפתי ז'אן ז'ירודו היה אחד מכמה סופרים זרים שיצירתם זכתה להערכה ברוסיה שלאחר המהפכה. המחזה הסאטירי הפואטי שלו "המשוגעת משאיו", שהפקותיו לא הגיעו לחיים בשל מלחמת העולם השנייה, מצא חן במיוחד בעיני הקהל הרוסי: בשנת 1992, רודיון שצ'דרין העלה על פי המחזה בלט עם מאיה פליסצקאיה, ובתוך 20 שנה, הצגה קנונית שלו הוצגה לקהל על ידי פטר פומנקו. במר repertoire של [תיאטרון פומנקו](//kudago.com/msk/place/fomenko-theatre/), כבר לאחר מותו של פטר נאומוביץ', ההצגה מוצגת בגרסה "המוחזרת", שביים תלמיד ושחקן ותיק בתיאטרון ק. פירוגוב. בגרסה החדשה הורחב הרכב התזמורת הרחוב של המוזיקאים הפריזאים, וכפי שמציינים המבקרים, עם העברת ההצגה לבמה גדולה חדשה היא קיבלה ממד אחר. דמויות הסיפור של ז'אן ז'ירודו שונות לא רק ביחסן לחיים, אלא גם במעמדן החברתי. בפינה האדומה של זירה זו של מוסר וטוב - נציגי הבנק המאוחד של משאבי פריז (א.ב.מ.פ.), הכוללים ברון, בנקאי, סוחר מניות ונשיא חברה ציבורית. אנשים אלה מונעים על ידי תשוקה לרווחים על חשבון משאב הטבע הנפט (עלילה מודרנית בהחלט). בפינה הכחולה - ארבע נשים מהפריפריה של פריז וחבריהן, המוכנים למעשים גדולים כדי להציל את מולדתן. אורלי - המשוגעת משאיו. איתה שלוש נשים "משוגעות" נוספות: קונסטנס, גבריאל, וז'וזפינה. השאלה בפני הקהל: האם באמת הגיבורות הללו משוגעות? לא, הן רק רומנטיקניות, שמתנגדות.