ההצגה מבוססת על עדויות דוקומנטריות ומגלה את סיפורן של נערות שניצבו בפני המלחמה. דרך מונולוגים ופעולה אינטימית, הצופה שומע קולות חיים מהעבר, שבהם כוח התמיכה וחיפוש האור בתנאים לא אנושיים הופכים להיות העצב המרכזי של הסיפור. סיפור השואה לעיתים קרובות נראה כמו אוסף תאריכים ומספרים מפחידים, שבהם מתערבבות גורלות פרטיים. התיאטרון מחזיר לגורלות הללו את הקול. על הבמה מופיעות נערות, שלקחו אותן מבתיהן בשנת 1942 תחת תירוץ של עבודה. הן עדיין צעירות מדי כדי להבין את היקף המתרחש, אך כבר בוגרות מדי כדי לא להרגיש כיצד החיים המוכרים מתמוטטים בתוך כמה ימים. במרכז ההצגה עומדת ספרה הדוקומנטרי של האנה מקאדם "היו 999. ברכבת הראשונה לאושוויץ". המחברת אספה במשך שנים סיפורים של Survivors, מכתבים, רישומי יומן, סיפורים בעל פה, וחומר זה מהווה את המסגרת לטקסט הבימתי. על הבמה נשמעת אמת שנאספה בגרגרי גרגר, ולא פנטזיה אמנותית. הצופה שומע אינטונציות חיות, מזהה פרטים יומיומיים, ביטויים אקראיים שנחרטים בזיכרון לכל החיים. אירועים נוספים ימצאו בייקטרינבורג ב-KudaGo.