כאשר Sincere Engineer נכנסו לאולפן כדי להתחיל להקליט את האלבום המלא הרביעי שלהם, הם כבר בנו על בסיס מוכן להצלחה. הקלטת האלבום התבצעה לחלוטין ב-Electrical Audio בשיקגו - האולפן של המנוח סטיב אלביני ומקורם של מאות שחרורים עצמאיים נחשבים, הלהקה ניצלה חלל שמזוהה עם אמנות לא מסוננת. התוצאה: Probable Claws (תשאירו ל-Sincere Engineer להוציא משחק מילים מהכובע), אלבום שמחזק את הקטלוג המנוגן שלה כקווארטט מרשים. בעוד שדיאנה בלוס, הסולנית של Sincere Engineer, ממשיכה לחקור את השטח האינטואיטיבי העמוק של עבודתה הקודמת, השאלה נשארת: איך הפרק האחרון הזה מתמודד? למען האמת, הוא נשען על ליבה תמאטית שמרגישה אוניברסלית, במיוחד עבור כל מי שחש את הלחץ של שעון החיים התוקף. אני חושבת שהנושא הכללי של האלבום הזה הוא חוסר נוחות עם חלוף הזמן וכיצד הזמן עובר מהר, משתפת בלוס. לא כל השירים עוסקים בזה, יש כמה שירים על כך שאני מתקדמת מהר מדי בחיים שלי. התחושה הזו פועמת דרך הסינגל המוביל של האלבום, Cooler, שהושק בפלטפורמות הסטרימינג במרץ. השיר מהווה דוגמה קלאסית למותג הייחודי של Sincere Engineer - פאנק קתרטי, מלא זעם, מזוקק, אך לא פחות דחוף. ובזמן שהקהל של בלוס מתרחב עכשיו לממדים גלובליים, הצליל שלה נשאר מושרש באתוס של עובדים קשים, שעוצב ללא ספק על ידי שורשיה בשיקגו, אילינוי. יצאנו ליצור אלבום פופ פאנק מאוד ישיר, אומרת בלוס, לפני שהיא מציינת שהמעריצים עדיין יכולים לצפות למספר בלדות נוגעות ללב שמאופיינות ב-Sincere Engineer שיתפרסו לאורך האלבום. אל תטעו: Probable Claws הוא אלבום שאין לדלג עליו. לאורך 11 רצועות, האלבום מסודר בקפידה כדי לתפוס מההתחלה, מתחיל עם Twist My Tongue החזק ומסתיים ב-Dynamite, סיום שמנחית עם משקל רגשי. רמז ממוקם היטב ל-Bad Religion.