אזורי השינה בסיפורים הללו נשמעים כמו מיתולוגיה: כניסות, חצרות ודרכי לילה הופכים לבמות שבהן המציאות מתווכחת עם הפנטזיה. דמיטרי גיידוק מספר כך שאתה מאמין בכל פרט ועדיין מהסס - האם זו אמת או המצאה מתוחכמת. הצחוק כאן נמצא ליד ההכרה, והסופים משאירים טעם לוואי. יש סיפורים שנראים אמיתיים מדי כדי להיות דמיון, ומוזרים מדי כדי להיות כרוניקה פשוטה. בזה מתמקדת התוכנית של דמיטרי גיידוק - בתחושת ההכרה שמפתיעה לוקחת אותנו לעולם האגדות. במרכז תשומת הלב - חיי אזורי השינה עם כל פרטיהם: חצרות, כניסות, שיחות במטבחים ופגישות אקראיות. העלילות הללו נשמעות מאוד מציאותיות, אך בהדרגה מתמלאות בפנטזיה. הגיבורים חיים לפי חוקי המציאות, אך מתנהגים כאילו יצאו מהפולקלור העירוני, שבו היומיומי בקלות הופך למיתוס. סגנון הסיפור מבוסס על תצפיות מדויקות ואינטונציה של סיפור בעל פה. כאן חשובים הפסקות, פרטים ותחושת שיחה "שווה בשווה". ההומור עולה באופן טבעי, ללא לחצים, ולעיתים קרובות מאחורי האירוניה מתגלה חרדה ומרירות מוכרת - זו שאותה קשה לנסח בקול רם. מספרים איך לארגן פנאי בסנקט פטרבורג.