חוקרים צעירים ינתחו כיצד מקסימיליאן וולושין ואלכסיי לוסייב הבינו את הצליל, המספר והזמן. הם ידברו על מקבילות עם ניטשה וברגסון, על הקשר בין מוזיקה למילה. מה עושה את המוזיקה לגדולה יותר מאשר פשוט אוסף של צלילים, ולמה פילוסופים חוזרים אליה שוב ושוב כאשר הם מדברים על זמן ועל תחילת העולם? במפגש זה, החוקרים הצעירים יציעו להסתכל על מוזיקה כעל דרך חשיבה. קריסטינה אזימובה, תלמידת תואר שני בפקולטה לפילולוגיה של אוניברסיטת מוסקבה, תספר כיצד מקסימיליאן וולושין ואלכסיי לוסייב תיארו את תפיסת המוזיקה, תוך השוואה לקטגוריית המספר כיסוד. נושא נוסף יהיה הטמפורליות: ביסוד הצליל הזמן נתפס כתנועה מתמשכת. כאן תיווצר מקבילה עם המושג של אריכות הזמן של אנרי ברגסון, שבו המלודיה הופכת לדגם מוחשי של הזמן המרגיש. השיחה תיגע גם בפונקציה של יצירת עולם של הצליל אצל וולושין, הקשרים עם רודולף שטיינר ופאבל פלורנסקי, כמו גם הקשר בין מוזיקה למילה. על הרקע הזה מתבהרת במיוחד הרעיון של לוסייב כי מתוך האוקיינוס של יסוד המוזיקה הלא-לוגית נולדים הלוגוס והמיתוס. איפה לצאת במוסקבה היום, יודע KudaGo.