רטרוספקטיבה של מיכאל הנקה ב'אורורה'

הסרטים שלו מזעזעים, מעוררים, קושרים את הצופה למסך ומשאירים טעם לוואי ארוך. הם מחלקים את המבקרים והצופים, מעוררים הרבה רגשות מעורבים. עכשיו יש לתושבי פטרבורג הזדמנות לראות את עבודותיו של הבמאי האוסטרי המפורסם והמוערך על המסך הגדול. הסרטים של הנקה הם לא כל כך סיפורים, אלא ניסויים על תפיסת הצופה. הגיבורים שלו חיים בעולם שבו מאחורי הנימוס והשקט החיצוני תמיד שוכנת אלימות, שבו הניסיון להבין את האחר מתהפך תמיד לדאגה. הוא לא מציע נחמה, אלא, להיפך, הורס את התבניות הרגילות של אמפתיה, forcing us to see the fragility of human connections. הרטרוספקטיבה תיפתח עם הסרט השנוי במחלוקת ביותר של הנקה 'הפסנתרנית', המבוסס על הרומן של זוכת פרס נובל אלפרידה ילינק. הסרט על טירוף הולך ומתרקם ותשוקה סמויה לסוטים מיניים של פרופסור מהקונסרבטוריון של וינה זכה בפרסים בכל הפסטיבלים הקולנועיים המובילים. כמו גם השחקנית המדהימה איזבל הופר, ששיחקה את התפקיד הראשי. כמו כן, הצופים יראו את 'Happy End', עבודה מאוחרת של הנקה. במרכז - משפחה מקאלה, שחיה בעושר ואינה מבחינה באסון המתרחש מעבר לקירות ביתם. ז'אן-לואי טרנטיניאן המזדקן חוזר לתפקיד שמזכיר את דמותו מ'אהבה', יוצר דמות של אדם שאיבד את תחושת החיים. הנקה צופה בהם באותה מרחק חסר רחמים כמו תמיד: המצלמה שלו כאילו קובעת לא אירועים, אלא תסמינים של חברה שהורעלה על ידי אדישות. הרטרוספקטיבה תסתיים עם הסרט 'קוד לא ידוע', שהעניק להנקה הכרה בינלאומית והצביע על המעבר שלו לתקופה הבשלה. הסיפור מתרחש בפריז ומורכב מקטעים - התנגשות אקראית של אנשים שאינם יכולים להבין זה את זה. בתפקיד השחקנית אנה - ז'ולייט בינוש, whose face becomes a reflection of all human vulnerability that Haneke knows how to film with surgical coldness. הרטרוספקטיבה ב'אורורה' היא הזדמנות נדירה לראות על המסך הגדול כמה מעבודותיו המרכזיות של מיכאל הנקה.