דרמה לירית על מפגשים שמתרחשים מאוחר מדי ולכן נשמעים חזק במיוחד, מחזירה למסך את הדרמה השקטה של אהבה לא ממומשת. כמה דייטים קצרים, מרחב כפרי ועול המילים הבלתי נאמרות מתאגדים לסיפור עדין על זיכרון, חיבור ועוצמת המקומות המוכרים. הצופים מצפים לדרמה לירית מסוף שנות ה-60, שבה אין תפניות חיצוניות סוערות, אבל יש את הדבר החשוב: התנועה הפנימית של זיכרון, געגוע וחיבור. במרכז הסיפור נמצא המקרין ניקולאי, שמביא פעם בשבוע סרט לכפר, ולובה, אישה שעם הזמן הייתה קשורה אליו ברגש חזק. המפגשים שלהם קצרים, אבל בדיוק בקצרות הזו טמונה עוצמת הסרט: במשך כמה שעות של זמן מסך הוא מצליח לספר על מה שאנשים לפעמים נושאים בתוכם במשך שנים. הייחודיות של הסרט היא שהוא בנוי על חוסר הבעה, כאן חשובים הפסקות והטעמה. לאן ללכת במוסקבה היום, יגיד האתר שלנו.