הקרנת קומדיה בשחור-לבן של סרגיי קומארוב מחזירה אותנו לקולנוע הסובייטי המוקדם ולאירוניה שלו על פולחן הכוכבים הקולנועיים. בסרט מתערבבים כרוניקה עם מרי פיקפורד ודאגלאס פיירבנקס, התלהבות של קומדיה אילמת והסיפור על איך מפגש פשוט עם מיתוס הקולנוע הגדול משנה אדם רגיל וחלומותיו. קומדיה בשחור-לבן של סרגיי קומארוב משנת 1927 לועגת להערצה ההמונית של כוכבי הקולנוע ולטרנד של פולחן הכוכבים. במרכז הסיפור עומד אדם פשוט שמתמודד עם המיתוס של הקולנוע הגדול ומגולל בשרשרת מצחיקה של אירועים הקשורים לתהילה, חיקוי ורצון להתקרב לעולם הסלבריטאים. עבור תקופת הקולנוע האילם, עלילה כזו היא במיוחד מדויקת: כוח המסך עצמו הופך לנושא הסרט. הסרט מעניין בזכות השילוב הנדיר של קומדיה משחקית וחומר כרוניקלי. הוא כולל קטעים עם מרי פיקפורד ודאגלאס פיירבנקס, שביקרו בברית המועצות, ולכן הצופים רואים לא כוכבים מופשטים, אלא אירוע אמיתי, סביבו מתפתח סיפור אירוני. קומארוב מראה איך הקולנוע יוצר אגדה, איך מעריצים מתחילים לחקות דמויות מסך ואיך תהילה הופכת לסיבה לאי הבנות קומיות. ההקרנה מציינת את יום ההולדת ה-125 של איגור אילינסקי, וזהו דגש חשוב עבור מי שמתעניין בקומדיה הסובייטית המוקדמת. בקולנוע האילם, השחקן צריך לדבר בגופו: בהליכה, בהבעות פנים, בקצב התגובה, בעצירה מדויקת. כאן ניתן לראות במיוחד איך הפלסטיקה והעריכה מחליפות את הדיאלוג, והצופה קולט את הבדיחה דרך התנועה והקצב של התמונה. ההקרנה מתאימה לחובבי קולנוע רטרו, היסטוריה של המסך המקומי, אסתטיקה בשחור-לבן, הומור ויזואלי וסרטים על הקולנוע עצמו. ילדים מגיל שש עשויים להיות סקרנים מהאנרגיה של הקומדיה האילמת, ומבוגרים - מההקשר התרבותי: המפגש של הקהל הסובייטי עם כוכבי הוליווד, השפעת האופנה הקולנועית העולמית ואירוניה מוקדמת על הערצה של מעריצים. ההקרנה באולם על שם אלכסנדר חנז'ונקוב מחזירה את הסרט למקום שבו הקולנוע המוקדם נתפס כפרקטיקה חיה של הצופים, ולא כאוצר מוזיאוני.