זו הייתה סוג של תמיכה שרוב הגיטריסטים העולים יכולים רק לחלום עליה, ועוד קצת. בראיון שלו לסיפור השער של מגזין Vintage Guitar בפברואר 2016, פט מת'ני נשאל למנות כמה מוזיקאים צעירים שהרשימו אותו. "הגיטריסט הכי טוב ששמעתי אולי בכל חיי הוא פסקל גרסו", אמר האייקון של גיטרת הג'אז ומאסטר NEA Jazz. "הבחור הזה עושה משהו כל כך מוזיקלי ומסובך. בעיקר מה שאני שומע עכשיו הם גיטריסטים שנשמעים קצת כמוני מעורבים עם קצת [ג'ון סקופילד] וקצת [ביל פריזל]," הוא המשיך. "מה שמעניין בפסקל זה שהוא לא נשמע כמו אף אחד מהם. במובן מסוים, זה קצת חזרה לעבר, כי המודל שלו - שהוא מודל מדהים שיש - הוא בד פאוול. הוא איכשהו תפס את מהות השפה הזו מהפסנתר לגיטרה בצורה שכמעט אף אחד לא נגע בה. הוא האיש החדש הכי משמעותי ששמעתי במשך שנים רבות." כמו שעשה עם הרבה כוכבי ג'אז עולים, מת'ני מאוחר יותר הזמין את גרסו לדירה שלו בניו יורק כדי לנגן ולשתף חוכמה. מאז הוא הפך לנוכחות נדיבה בחייו של גרסו, וההערכה שלו למשחק של גרסו היא - לא מפתיע - מדויקת. נולד באיטליה וכעת מתגורר בעיר ניו יורק, הגיטריסט בן ה-30 פיתח טכניקה וקונספט מדהימים, שלא הושפעו כל כך מגיטריסטי ג'אז אלא יותר מהחלוצים של הביבופ כמו פאוול, צ'ארלי פרקר ודיזי גילספי ומסורת הגיטרה הקלאסית. סדרת ה-EP הדיגיטלית החדשה שלו, שתהיה זמינה החל מיוני מ-Sony Masterworks, מציגה את גרסו בפורמט של גיטרה סולו, שבו הלימודים האינטנסיביים שלו גם בג'אז של אמצע המאה וגם בקלאסיקה מתמזגים למיומנות ייחודית שהיא,Remarkably, גם חסרת תקדים וגם מעוררת זיכרונות.