פתיחת התערוכה "בפטרבורג עם מחברת: כאשר העיר הופכת לשותפה של האמן"

קווי העיר, פרטי הפנים וכתובות מוכרות באיור של האמנית מתאגדים ביומן אישי של טיולים בפטרבורג. זוויות מדויקות, עבודה עם הקצב של הרחובות ואור הופכים כל דף לדימוי קפוא, שבו האדריכלות נשמעת כמו מוזיקה, והצופה הופך לשותף בלתי רצוני בטיול הזה. התצוגה נבנית סביב רעיון העיר, שהופכת לא רק לרקע אלא לשותפה שווה בתהליך היצירתי. במקום כרטיסי ברכה מוכרים עם נופים של הבירה הצפונית, הצופה רואה רישומים גרפיים אינטימיים, שנעשו בשטח ברגע של שיחה עם הרחוב. האמנית מתעדת לא את האתרים התיירותיים אלא את הפרטים שמהם בדרך כלל ממהרים לעבור: מסגרות חלון, מסקרונים, משחקי צל על קישוטים ופיתולים של נהרות. כל דף נולד כסקיצה מהירה, אך מאחורי הקלות הזו עומדת מקצועיות ותשומת לב לפלסטיקה האדריכלית. חשוב לא רק לזהות כתובת ספציפית, אלא גם את התחושה שמתעוררת אצל הצופה - שמחה שקטה של טיול ללא לחץ, כאשר המבט נתפס בפרטים ופותח מחדש את השכונות המוכרות. על הדפים מופיעים תחנות רכבת, אחוזות, חצרות וצמתים, אולמות קונצרטים ופיתולים של נהרות. מקומות מוכרים מתאגדים למדריך חזותי ללא מפות קפדניות וחצים. כאן אין חשיבות לחלוקה בין מרכז לפריפריה - החשוב הוא התחושה של עיר חיה, שבה כל בית שומר על דגם ואופי משלו. מבט כזה קרוב לאלה שמתרגלים ללכת ברגל, לחפש פינות שקטות ליד שדרות רועשות ולסמן לעצמם את הפינות האהובות. התצוגה הזו עשויה לעניין מבקרים שונים. לאוהבי האדריכלות היא מציעה להסתכל על בניינים מוכרים דרך עדשת האיור האישי ולשים לב לקשרים חדשים בין הסגנונות. לאלה שמתחילים לצייר, זה מועיל לראות כיצד עובדים עם קצב הקווים, ניגודי אור וצל, כיצד כמה קווים מדויקים מעבירים את הממדים והתחושה של המרחב. עבור תושבי העיר, הרחוקים מאמנות מקצועית, התצוגה מציעה