התצוגה של אלכסיי וסילייב «MEA GHETTO. BIBLIOTHECA. (חלק 2)» הופכת את הספרייה ל«מקדש העתיד» מיתי. מה אם הספרייה אינה שקט של מסדרונות קטלוגיים, אלא מקום שבו מתעצב העתיד? «MEA GHETTO. BIBLIOTHECA. (חלק 2)» של אלכסיי וסילייב מציגה מיתוס על גטו-עתיד: על חורבות מפעלי תעשייה קם «מקדש הקריאה», שבו בטון, ברזל ואבק ספרים הופכים לחומר של ריטואל חדש. המחבר מציע לראות את הספרייה כהזדמנות לבחור בין העבר לעתיד. בתצוגה יש קווים חדים, טקסטורות תעשייתיות, טקסטים שנאספו ל«לבני» משמעות צפופות. כל פיסת מידע היא כמו כתובת אישית על הקיר, ניסיון לקבע את הזכות האישית לדעת. התערוכה בנויה לפי עקרון תסריט: מבוא שבו מוצג המיתוס; קונפליקט שבו הספרייה מתווכחת עם עצמה; פתרון שבו הצופה מחליט מה חשוב יותר עבורו - הספרייה כמקדש או ככלי. השאלה המרכזית שהמחבר שואל היא: האם הספרייה נשארת «מקדש העבר» או כבר הפכה למוסד העתיד? וסילייב לא סוגר את הנושא, אלא משאיר אותו פתוח, כמו ספר שלא נקרא על השולחן. אם אינכם יודעים היכן לטייל במוסקבה, בקרו ב-KudaGo.