האופרה הצרפתית-אגדתית נחשפת כאן לא כסיפור שקט על ניסים, אלא כדראמה עדינה, רגשית וקצת עצובה של התבגרות. בביצוע קונצרטי נשמעת במיוחד כיצד ז'ול מסנה מחבר בין אלגנטיות, תיאטרליות ועומק רגשי חבוי, והופך את העלילה המוכרת לחוויה מוזיקלית עבור קהל מבוגר. האגדה על סינדרלה מוכרת כמעט לכולם, אך בגרסה של ז'ול מסנה היא נשמעת שונה לחלוטין ממה שאפשר לצפות. אין כאן אינטונציה ילדותית ישירה ואין רצון לפשט את רגשות הדמויות למוסר ברור. המלחין הצרפתי הופך את העלילה המוכרת לדראמה לירית מעודנת, שבה מאחורי הברק של שינויים קסומים, נשפים ונעלי זכוכית נשמעת עצב, תקווה, בדידות ורצון להיות נראית באמת. דווקא דו-ערכיות זו עושה את היצירה למושכת במיוחד. פעם האופרה הייתה אהובה מאוד על הקהל, ולאחר מכן נעלמה במשך שנים רבות. היום העניין בה שוב הולך וגדל, והסיבות ברורות: זו партitura שנכתבה בעדינות רבה, שבה הרקע האגדי משמש רק כקליפה לשיחה הרבה יותר בוגרת. הדמות הראשית אצל מסנה אינה דמות חסרת פנים מהסיפור המוכר, אלא נערה חיה, פגיעה ונלהבת. גם הנסיך כאן רחוק מהדמות הקסומה המוסכמת: יש בו גם חלום, גם תשוקה וגם פגיעות אנושית. אפילו האם החורגת עם בנותיה הופכות לא רק לדמויות גרוטסקיות, אלא לדמויות выразיות בעולם התיאטרלי הזה. הביצוע הקונצרטי מעניין במיוחד בכך שהוא מאפשר להתמקד במוזיקה עצמה. ללא הקישוטים הבימתיים, יופי הקו המלודי, פלסטיות השפה הצרפתית, משחק הצלילים ואיך המלחין בונה את המעברים הרגשיים בתוך כל סצנה מורגשים בצורה ברורה יותר. כתוביות סינכרוניות ברוסית עוזרות לעקוב אחרי העלילה, והשפה הצרפתית שומרת על הנשימה הטבעית של היצירה הזו. הפוסטר של סנקט פטרבורג זמין ב-KudaGo.