דרמת האופרה "טריסטן ואיזולדה" על במאי התיאטרון מריאינסקי - גילוי מוזיקלי שהפך את התפיסה של הקלאסיקה. הפקה חזקה מבחינה ויזואלית ועשירה בפילוסופיה הופכת את הפסקול המפורסם של ואגנר לחוויה היפנוטית של אהבה וטרגדיה. סיפור האהבה של טריסטן ואיזולדה הוא אחד מהמרגשים והטרגיים ביותר בקלאסיקה של האופרה העולמית. המלחין ריכרד ואגנר, שהושפע מהאגדות של ימי הביניים ומהפילוסופיה של שופנהאואר, יצר יצירה ייחודית שבה המוזיקה הופכת לשפה של רגשות, חוויות וגורל בלתי נמנע. במרכז העלילה עומדת אהבה אסורה, החורגת מגבולות הזמן והמוסר. האוהבים, הקשורים בגורל, פונים לעבר חורבן, והופכים את התשוקה להמנון נלהב של "אהבה-מוות". המלודיות של ואגנר - רכות, מתמשכות ומרגשות - משקפות את עולמם הפנימי של הגיבורים, כל ספק, דחף וייאוש שלהם. ההפקה המודרנית של התיאטרון מריאינסקי, המוצגת באולם הקונצרטים, היא לא רק חזרה של "טריסטן" לבמה של פטרבורג, אלא גם לידתו מחדש. הבמאים קונסטנטין באלקין ואלכסיי סטפנוק, כמו גם האמנית ילנה ורשינינה, משחזרים את האווירה של מרחב מטאפיזי, בהשראת הציור "אי המתים" של בוקלין. דימוי חזותי כזה מדגיש את רעיון האופרה כמסע אל הלא נודע - שם אהבה ומוות מתמזגים לאחד. "טריסטן ואיזולדה" היא מופע עבור מי שמחפש בעבודות האמנות עומק ומשמעות. הוא יכול להטריד את הנשמה, להעניק קתרזיס ולהשאיר חותם חזק בזיכרון. ללא קשר לניסיון המוזיקלי, אופרה זו ת impression כל מי שמוכן לטבילה רגשית.