בבסיס האופרה הזו עומד יצירה מוזרה של ניקולאי לסקוב "הנודד המוקסם". תלמיד מנזר ואלהאם, איבן סבריאנוביץ' פליאגין, מספר במהלך כל האופרה על חייו. הוא נזכר כיצד, בצעירותו, מתוך בדיחה, הרג במקל נזיר, ואירוע זה קבע את המשך חייו. הוא נשבה על ידי הטטרים, אך שרד וברח. אצל אדונו הוא בזבז סכום עצום של כסף כדי לשחרר את הצוענייה היפה גרושנקה מהמחנה ושוב ניצל בנס ממוות. כתוצאה מייסורי נפש מורכבים ומ"משולש האהבה" שבנה לסקוב, פליאגין הורג את הצוענייה, אך לאחר מכן, בחזיונות, ממשיכות להופיע לו שתי נשמות חפות שהוא שלל מהן חיים. "הנודד המוקסם" היא הפקה חדשה לחלוטין לפי אמות המידה של האופרה, הבכורה שלה התקיימה בשנת 2002 בניו יורק. הערכת המבקרים הגבוהה העניקה ל"הנודד" כרטיס כניסה לחיים בימתיים ארוכים. כמו כן, הושמה דגש על הסגנון המיוחד של המלחין: הוא עוקף את התבנית המסורתית של הז'אנר הזה, מסרב לשפה הקלאסית של "ההצגות המוזיקליות" ובונה את יצירתו בצורה של דיאלוג קולי כללי בין הדמויות. כמה מבקרים ציינו את ה"דיוק" של המקהלה, אחרים התלהבו מהפסקות המיוחדות, אך ברור דבר אחד - מערכת העצבים של "הנודד המוקסם" מורכבת ומעניינת לצפייה ולהאזנה. בנוסף, הליברית נכתבה על ידי רודיון שצ'דרין בעצמו, מה ששיפר בהחלט את הקשר בין המוזיקה לטקסט. משך ההצגה הוא 1 שעה ו-35 דקות.