תיאטרון מיכאילובסקי פנה לראשונה לאופרה של ג'וזפה ורדי, שהעלילה שלה מתרחשת במצרים העתיקה. "אידה" נכתבה בהזמנת הסולטאן הווסאלי של מצרים, איסמעיל פאשא, והייתה אמורה להיות מוקדשת לפתיחת האופרה בקהיר. עם זאת, האופרה התעכבה בעקבות מלחמת פרנקו-פרוסיה, שהפריעה להעביר את התלבושות והקישוטים בזמן. בסופו של דבר, בטקס הפתיחה הוצג "ריגולטו", והבכורה של "אידה" התקיימה שנתיים לאחר מכן, בשנת 1871. הצלחתה הייתה פנומנלית והציבה את השיא של "עידן מצרים", תקופה מ-1822 עד 1922, שבה התרבות העתיקה זכתה להכרה רחבה, ודימויים שלה יצרו סגנון אמנותי נפרד, אופנה ועיצוב באותם שנים. מבחינת זמן יצירת "אידה", היא נמצאת בדיוק בין שני אירועים משמעותיים לעולם כולו - פענוח הכתובות על אבן רוזטה על ידי ז'אן פרנסואה שאמפוליון וגילוי קברו של תות ענח' אמון. את התסריט לאופרה כתב האגיפטולוג הצרפתי המפורסם אוגוסט מאריאט. לפי רישומיו הכינו את הקישוטים והתלבושות לבכורה. על הליברית של האופרה עבדו גם קמיל די לוקל, המשורר אנטוניו גיסלאנצוני וגם ורדי עצמו, שעבד בקפידה על הדמויות. המוזיקה של האופרה עשירה מאוד בגוונים של רגשות ותחושות. באהבה ובקנאה, געגועים למולדת ושאיפה לניצחון, כולם שווים: גם עבדים, גם לוחמים וגם מלכים.