כל גיטריסט שמחפש רוקר בלוז איכותי לחקות לא יכול היה למצוא טוב יותר מאשר רורי גלגר. אבל דיוי נואלס הלך צעד אחד קדימה; הוא שכר את הלהקה של גלגר כדי לתמוך בו. הם חולקים קרדיט שווה ב-MKO, שיצא לאור ב-17 באוקטובר. הבסיסט ג'רי מקאבוי (M) והמתופף ברנדן או'ניל (O) טיולו רבות עם נואלס (K) כ-Band of Friends (הם פעם ניגנו את כל החומר של גלגר), אבל זו הפעם הראשונה שהם משתפים פעולה על אלבום סטודיו של שירים מקוריים. שמונה הקטעים נכתבו ונשמעו על ידי נואלס, ובזמן שהם חולקים חלק מהגישה המניעה של גלגר ואת הרכב הטריו החזק שהוא העדיף הן בעבודתו האישית והן בעבודת הלהקה הקודמת שלו Taste, זו לא להקת חיקוי. הקטע הפותח, "Fires", יכול היה בקלות להשתלב באלבום של גלגר. הוא מתחיל עם ריף חד שמיד מהדהד על ידי הבס ואנחנו יוצאים לבלוז רוקר מהיר שמתרוצץ, עוצר ומתחיל מחדש כשנואלס חוזר על "אני מתעייף מכיבוי האש שהשארתי מאחור." הוא מבצע סולו קצר אך ממוקד שגלגר היה מאשר ומסיים מבלי לעבור את ארבע הדקות. זה הדוק, תמציתי ופתיחה נהדרת לדבייט של הלהקה הזו. נואלס, כמו ההשפעה הגדולה ביותר שלו, יודע שרוק בלוז מצליח זקוק למלודיות חזקות עם מילים זכירות, כמו גם סולואים גיטרה תמציתיים ומרתקים. הוא מציג את כל הכישרונות הללו בחומרים כמו "High Horse," פרידה מאהבה ישנה עם "זו אותה תקליט ישנה מנוגנת,...אין לך שום דבר טוב לומר." הוא משחרר את הסלייד שלו על סולו בוער בעוד הבס והמתופף מספקים ליווי ביצתי. זו אווירה כל כך מגניבה, שתרצה שהיא תימשך מעבר לאורך של שלוש וחצי דקות. תבנית דומה מעדכנת את "Someone Else’s Dream." כאן הטריו חופר לתוך ריתם חלקלק, מבריק, כהה המושלם למילים המאיימות, אפילו מטרידות של "המשחק האינסופי של הבדידות שאתה מרגיש בכל הדרך/זה לא מה שזה נראה." נואלס משקף את הקונספט הזה בקצרה אך...