סרטים דוקומנטריים מקוריים מ-30 מדינות יוצגו בפסטיבל "דוקר". השנה בתוכנית 80 סרטים, הנושא המרכזי שלהם הוא מה שאנחנו עלולים לאבד: מסורות, בית מולדת, זהות, חופש פנימי, כמו גם עצם מושג הזמן. הפסטיבל שוב נועד להוכיח: הקולנוע הדוקומנטרי הוא אמנות חיה, המציעה מבט מעמיק על המציאות ומנסחת שפה חדשה. בזכות הפסטיבל, הצופה יכול לחוות מה שנראה רחוק ומוזר, ולהביט מחדש על חייו שלו. ההקרנות ילוּווּ במפגשים עם במאים, גיבורים וחברי צוות ההפקה. את התוכנית יפתח הסרט "אפילו אם אנחנו איים" של כריסטינה רודריגס פא, המוקדש לפנסים הספרדיים ולשומרים שלהם, לזיכרון, לבדידות ולקשרים אנושיים. במסגרת התחרות הראשית משתתפים 12 סרטים. למרות המגוון של הדמויות, כולם מתמודדים עם השאלה כיצד לא לאבד את הקשר לבית המולדת, לקרובים ולעצמם, כאשר הסדרים המוכרים מתמוטטים. כל אחד מנסה לפתור את השאלה בדרכו שלו. גיבורי הסרט "המפרץ השמשי" (ישראל) חיים בקרוואן בין מלונות מפוארים, מנסים להתחיל מחדש. הסרט המקסיקני "כפר בוקה וייחה" מספר על תושבי כפר המוצף משנה לשנה, והגיבורה של הסרט "מרחק הזיכרון" צופה בהוריה במדינה אחרת דרך מצלמות שהותקנו בביתם. קו נפרד מוקדש לנשים, שחייהן הוסדרו הרבה לפני שנולדו. על כך מספרים הסרטים "הטריטוריה שלה" (הודו), "ברונה" (טורקיה) ו"בולקנה" על תושבות הפיליפינים. הסרטים "ארוחת צהריים" (גואטמלה) ו"החורף הגיע" (איראן) מציגים את המציאות הבוגרת מנקודת מבט של ילדים. שני סרטים נוספים - "אין צל של חולשה" (צרפת) ו"על הקצה. מתוך יומן מסע" (רוסיה, במאי סרגיי קראנדשוב) מדברים על גברים, שמקצועם הפך לקריאה וגם למבחן עבור הקשרים עם משפחתם. בתחרות הסרטים הקצרים הוגשו גם 12 סרטים. רוסיה מיוצגת על ידי "מערת החלומות" של מרינה לבשובה על עבודה וחיים.