איך משתנה המבט על המוזיאון כאשר מסתכלים על האוסף בעיני האמן? המדיציה של קיריל בורודין הופכת את ההליכה באולמות האנדגראונד לשיחה כנה על השפעות, נקודות השראה וכיצד עבודות של אחרים הופכות בהדרגה לחלק מהפרקטיקה האישית, לשיחה על חופש, ספקות וחיפוש שפה אישית. בביקור רגיל במוזיאון, אנו לעיתים קרובות מגיעים כצופים שקוראים "נכון" את הכיתובים ומנסים לא לפספס דבר. במדיציה זו, הפוקוס משתנה: התצוגה של מוזיאון האנדגראונד הופכת להזדמנות להסתכל על האולמות המוכרים בעיני האמן, עבורו כל עבודה באוסף היא לא אובייקט מופשט, אלא שותף אפשרי לשיחה, מצפן או נקודת מחלוקת.