איך השירה של אוסיפ מנדלשטם משנה את המבט על העיר והזמן? בהרצאה של נינה פופובה, פטרבורג יוצאת מהספרים, והופכת למרחב חי של משמעויות, זיכרון וכאב של המאה. השיחה על שירים, פרוזה וגורלו של המשורר תסייע לשמוע את קולו ברעש של היום ולראות מחדש את הרחובות המוכרים. אוסיפ מנדלשטם תמיד נתפס ליד פטרבורג, גם כאשר העובדות הביוגרפיות מובילות לערים ולעידנים אחרים. במפגש נדבר על איך התפתח מסלולו משנות הנעורים ועד השנים האחרונות לחייו ולמה דווקא כאן נוצר אותו עולם שירי שאנחנו מכירים מכמה שורות. המרצה מציעה להסתכל על גורלו של המשורר דרך עדשת העיר, רחובותיה, בתיה וקולות המהדהדים בין השורות. השיחה מתחילה בשנים המוקדמות: בית הספר טנישב, הניסיונות הראשונים בתרגום וקצב פטרבורג שלפני המהפכה. דרך זיכרונות, ציטוטים ופרטים ביוגרפיים, המאזינים יראו איך התפתח מעגל הקריאה, אילו פגישות היו מכריעות, ואיך המציאות היומיומית הפכה לחומר סמלי. חלק חשוב בשיחה מוקדש לאיך מנדלשטם חווה את קריסת הבירה האימפריאלית ולמה נושא חורבן העיר חוזר כל כך בעקביות בטקסטים שלו. חלק נפרד בהרצאה עוסק איך המשורר עובד עם דימוי הרחובות, החצרות, הגשרים והכיכרות. כאן הרקע הופך לדמויות עצמאיות, המשתנות יחד עם ההיסטוריה של המדינה. נינה פופובה תראה איך בשירה ובפרוזה מתעוררות מקבילות חבויות עם העת העתיקה ומוטיבים מקראיים, איך העיר הופכת למרחב של זיכרון, משפט ותקווה בו זמנית. זה יהיה מעניין לאלה שמורגלים לקרוא טקסטים מוכרים מבלי להקשיב לרעש העירוני מאחורי השורות. סוגרת את השיחה, המרצה תחזור לנושא הבחירה האישית והחירות הפנימית - איך לשמור על המילה שלך בתנאי לחץ, צנזורה ופחד, היכן לחפש עוגנים פנימיים ולמה הניסיון השירי של שליש ראשון של המאה ה-20 עדיין מהדהד ביום של היום.