רומן-יומן, ששכב כמעט שמונים שנה בארכיון, חוזר לקוראים - יחד עם סיפור האיסור שלו. במפגש נבחן כיצד מצאו את הידנית, מה מאושר במסמכים, ולמה הקול הכנה של החייל על שבייה, בריחה וכיבוש נשמע חזק יותר מכל כרוניקה - ומחייב לדבר מחדש על זיכרון. איך נשמעת מלחמה כאשר מתאר אותה אדם שעדיין לא יודע את הסוף? במפגש ידברו על הרומן-יומן של פיודור לבוביץ' קנדיבה - טקסט שהמחבר סיים באביב 1944. הספר היה מוכן לדפוס, אך ההוצאה נעצרה. הידנית נשלחה לארכיון ונשארה שם במשך עשרות שנים. חוקר ההגנה על מוסקבה והאופולצייה המוסקבאית אנטולי וורונין יספר כיצד מצאו את הידנית ולמה החזרתה חשובה היום. תגלו כיצד בנוי ז'אנר היומן במלחמה, מה מאשרים המסמכים בסיפור, ואילו פרטים עוזרים לראות את החיים תחת כיבוש ללא סיסמאות מוכרות. שיחה נפרדת - על הכיתור הוויאזמי, הבריחה מעמוד השבויים והדרך לאמא בחארקוב: באפיזודות הללו נשמעת עייפות, פחד, בושה ונחישות. המרצה יראה היכן המחבר כותב על אובדן קרב, והיכן - על איך מתמוטטת האישיות כאשר סביב פועל רעב, אלימות וכפייה. קו חשוב במפגש - ההיסטוריה של הטקסט כפריט זיכרון. למה הידנית נעצרה על ידי ראש סובינפורם אלכסנדר שצ'רבקוב? איזה שיחה על מלחמה התבררה כלא רצויה בסתיו 1944? זהו אירוע עבור מי שמתעניין בהיסטוריה דרך עדויות אישיות: קוראי פרוזה צבאית, חוקרי תרבות זיכרון, סטודנטים בתחומים הומניסטיים, וכן עבור כל מי שחשוב לו להבין כיצד אדם שומר על עצמו במצב של בחירה ולחץ. הפורמט משלב הרצאה והצגת המהדורה, ולכן יהיה גם הקשר וגם "בדיון חי" של הטקסט.