הפולק-הורור מחזיר את הצופה לפחדים עתיקים, המוסתרים ביערות, בכפרים נטושים ובטקסים ישנים. בהרצאה נדון כיצד פולחנים פגאניים חדרו לקולנוע, מדוע הטבע הפך לאיום על המסך ומה הסיפורים על כפר רע או קורבנות קציר אומרים על החרדות שלנו מהעבר ומהעצמנו. העולם סביבנו הופך לטכנולוגי יותר ויותר, הערים מתרחבות, והמסכים צבועים באור ניאון, אך ברגע שהגיבורים של הסרט מוצאים את עצמם בכפר מרוחק או ביער עבות, כאילו באוויר מתעבה משהו עתיק. הצופה יודע היטב שמדובר בדמיון, אך הלב עדיין מפסיק לפעום כאשר על המסך מופיעים טקסים מוזרים, מסכות, מזבחות וחיוכים של תושבים מקומיים מדי ידידותיים. בהרצאה נדבר על הפולק-הורור - ז'אנר שמחבר בין פחדים לפולקלור, לקהילות כפריות ולמיתולוגיה. המאזינים ינתחו כיצד פולחנים פגאניים ואגדות איכרים יצרו את העלילות של סרטים מודרניים, מאיפה מגיע המוטיב של קהילה סגורה החיה לפי כללים משלה, ולמה בסיפורים כאלה הזר כמעט תמיד נמצא בתפקיד הקורבן. המוקד לא יהיה רק בקולנוע, אלא גם כיצד הוא משקף את התת-מודע הקולקטיבי. החוקרת ארינה מרז'ייבסקאיה תראה כיצד השתנה דימוי הטבע בקולנוע: מנופים רומנטיים לדמות של כוח עוין, הנוקם באדם על גאוותו ועל תחושת המידה הנשכחת. בדוגמאות מסרטים ידועים ייראה אילו ארכיטיפים מסתתרים מאחורי הפחדות בשדות, חגים מפחידים של קציר וריקודים בלילה, ולמה כל כך קשה לצופה להסיט את המבט מהטקס על המסך, גם אם הוא מעורר סלידה ואימה. חלק נפרד יוקדש לכך כיצד הפולק-הורור עוזר לדבר על פחדים מודרניים. בסיפורים כאלה צפות נושאים של שחיקה, אובדן קשר עם השורשים, חרדות לגבי העתיד ותחושת אשם כלפי הטבע. הצופה עשוי לא להאמין באלים עתיקים ובפרדסים מקוללים, אך הוא מזהה את עצמו בגיבור, שמבין מאוחר מדי מה הם הכללים של זה.