הרצאה על נבוקוב מציבה אחד מהשאלות הכואבות ביותר ביוגרפיה ובפרוזה שלו - האם אפשר לחזור באמת למה שאבד לנצח. דרך נושא ההגירה, שירים על רוסיה וגורלות הדמויות, השיחה תוביל לעולם הפנימי של הסופר, עבורו הזיכרון על המולדת היה לא עובדה מהעבר, אלא עבודה רוחנית מתמשכת. נושא החזרה בחיים וביצירה של ולדימיר נבוקוב תמיד נשמע באופן חריף במיוחד. עבורו, אובדן המולדת היה קשור לא רק לגיאוגרפיה, אלא גם לאובדן שלם של עולם - ילדות, סדר יום מוכר, שפת זיכרון ותחושת תמיכה פנימית. לכן, השיחה על ההגירה שלו אינה מצטמצמת לעובדות ביוגרפיות. היא נוגעת בשאלה עמוקה הרבה יותר: האם אפשר לחזור למקום הקיים בעיקר בתודעה, בזיכרון ובספרות. בהרצאה יידובר על כך האם חזרה כזו התרחשה - לפחות במובן רוחני. שיחה זו חשובה במיוחד להבנת הסופר עצמו וגם את גיבוריו. רבים מהם נושאים בתוכם את הטראומה של הקרע, המולדת האבודה והילדות שאבדה. ברשימה זו נמצאים דמויות שונות מאוד, אך מה שמחבר ביניהן הוא התחושה של תזוזה, היעדר מהעולם המוכר וניסיון לבנות מחדש קשר עם עצמם. דרכם, נושא ההגירה מתגלה לא כנסיבות היסטוריות, אלא כדרמה פנימית, המגדירה את תפיסת הזמן, הזיכרון והגורל האישי. תשומת לב מיוחדת תינתן לשירים על רוסיה, כמו גם להבדל בין ההגירה הפיזית לרוחנית של הסופר ודמויותיו. גישה זו מסייעת לראות שהגירוש אצל נבוקוב קיים ברמות שונות בו זמנית. זהו גם ניסיון חיים, גם נושא לניתוח אמנותי, וגם אחד מהעצבנים המרכזיים של כתיבתו. עבור המאזינים, ההרצאה עשויה להיות דרך להבין לעומק מדוע בעולם הנבוקובי כל כך הרבה פעמים משתלבים יופי, כאב, מרחק, אירוניה ורצון לשמור על מה שמתפוגג. המפגש מסיים את מחזור «עולמות של ולדימיר נבוקוב», ולכן בו במיוחד חשוב המבט הסופי על ביוגרפיה ויצירת הסופר.