הפילוסופיה המודרנית מדברת יותר ויותר על כך שהוויכוח בין מאמינים לאתאיסטים הגיע למבוי סתום. בהרצאה של אנה מרזנינה ייבחנו כיצד הוגי דעות בסוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 מציעים לדבר על אלוהים ללא דוגמות נוקשות וללא הכחשה לוחמנית, תוך שמירה על יושרה אינטלקטואלית, ספקנות ועצב מוסרי. זמן רב הוויכוח בין תיאיזם לאתאיזם נראה כאילו הוא העצב המרכזי של הדיונים הפילוסופיים על דת. כיום יותר ויותר מחברים מדברים על כך שהאופוזיציה הזו מיצתה את עצמה: התיאולוגיה מאבדת את התמיכות הרגילות שלה, וההכחשה של אלוהים נשארת מחוברת לאותה מטאפיזיקה שהיא מנסה להיפרד ממנה. ההרצאה של אנה מרזנינה מוקדשת לכך שהוגי דעות בסוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 מחפשים שפות חדשות לשיחה על האלוהי. במרכז תשומת הלב נמצאות הגישות הפוסט-מטאפיזיות בנושא האלוהי אצל ז'אק דרידה, ג'ון קאפוטו, ג'אני ואטימו וריצ'רד קרני. המאזינים יגלו כיצד בנויים המושגים של "מחשבה חלשה" ו"תיאולוגיה חלשה", מהו "אלוהים שיכול להיות", ולמה עבור מחברים אלו חשוב המיסיוניזם ללא מיסיוניזם קלאסי. דרך השוואה בין פרויקטים שונים יתבהר כיצד הפילוסופיה מנסה לשמור על השיחה על אלוהים, תוך שהיא מוותרת על דמות הסובסטנציה הכל יכולה. חלק נפרד של ההרצאה קשור לשאלת הרציונליות. יידונו מה קורה עם הטיעונים בעד האמונה כאשר הפילוסופיה מפסיקה להסתמך על מבנים אונטולוגיים נוקשים. האם באמת הוויתור על "בסיסים חזקים" נידון לחסד ולרלטיביזם, או שיש לחשיבה ביקורתית דרכים לשמור על דרישות כלפי עצמה ולשפת האמונה. חשוב גם אילו השלכות פוליטיות נושאות עימן התיאוריות הפוסט-מטאפיזיות. המרצה תעלה את השאלה האם השיחה על האלוהי "החלש" לא הופכת למסך נוח לאדישות לאלימות ולאי צדק. המאזינים יראו כיצד המחברים שעליהם מתבססת ההרצאה מנסים לקשר בין ההרהורים על אלוהים לנושאים של אחריות, הכנסת אורחים ופגיעות.