הרצאה "צבע בהיסטוריה של האמנות: מסמל קדוש ועד רגש טהור"

הרצאה בספריית מאיאקובסקי עוסקת כיצד השתנה משמעות הצבע באמנות מסימן קדוש לביטוי חוויות אישיות. המאזינים יעקבו אחרי הדרך מאיקונוגרפיה וקודים סימבוליים לניסויים של האוונגרד ותרבות הוויזואלית המודרנית, שבהם גוונים מדברים על עולמו הפנימי של האמן. צבע ביצירות אמנות נתפס לעיתים קרובות כחלק טבעי מהקומפוזיציה, אך מאחורי כל גוון מסתתרת היסטוריה של השקפות על העולם. ההרצאה בספריית מאיאקובסקי מציעה להסתכל על ציור ופרקטיקות ויזואליות דרך עדשת הצבע כשפה עצמאית, ששינתה יחד עם הפילוסופיה, הדת וההבנות המדעיות על האדם. השיחה תתחיל בעידנים שבהם הפלטה הייתה מוגדרת באופן קפדני. בתמונות דתיות כל צבע היה כפוף לקנון ונשא משמעות מסוימת: ציין קדושה, סבל, שלטון ארצי או תהילה שמימית. בדוגמאות של דימויים קדושים ניתן לראות כיצד הוצע לצופה לקרוא את התמונה, בהתבסס על מערכת סמלים שנבנתה, ולמה הפרת שילובים מוכרים נתפסה כג'סטה משמעותית. לאחר מכן, המוקד יזוז לתקופות שבהן האמנים קיבלו יותר חופש. לצד המסורת הדתית מופיעה תשומת לב לגופניות, אור, מזג האוויר, סצנות יומיומיות. הצבע מתחיל לתאר חוויות חיות: קור הרחובות, חום הפנים, צפיפות הצללים ומשחק ההשתקפויות על פני השטח. פיגמנטים חדשים ואמצעים טכניים מרחיבים את הפלטה ומאפשרים להעביר בצורה מדויקת יותר את מצב הרוח, המתיחות הפנימית של הדמויות ודינמיקת החלל על הקנבס. חלק נפרד יוקדש לניסויים רדיקליים של הזמן החדש. האוונגרד והכיוונים שלאחר מכן מוותרים על המימטיות, הצבע מפסיק להתאים למציאות הנראית ומתחיל לשקף את מצבו הפנימי של האמן, תנועת המחשבה או דחף רגשי טהור. על הרקע הזה חשוב במיוחד כיצד משתנה מבט הצופה: מקריאת סמלים ועלילות הוא עובר לחוות את עוצמת הגוון.