מדוע סרטים מסוימים הופכים ל"מחויבים" בחגים, בעוד אחרים נשארים מחוץ לתמונה? במפגש עם היסטוריון הקולנוע סטניסלב דדינסקי תנתחו כיצד התפתח טקס המסך של השנה החדשה: מסיפורי חג המולד לפני המהפכה ועד להיטים סובייטיים ול"השתלבות" מערבית נדירה - עם עובדות ודוגמאות חיות. חופשת השנה החדשה קשה לדמיין בלי סרטים בלוח זמנים. אבל מערך הסרטים המוכר לא התגבש מיד - ולא תמיד כפי שמזכירה הזיכרון. בהרצאה היסטוריון הקולנוע ואנימציה סטניסלב דדינסקי יפרט כיצד נוצר הרפרטואר "החגיגי" המקומי ולמה סרטים מסוימים התקבעו במסורת, בעוד אחרים לא הפכו למסורת משפחתית. אחד מהנושאים המרכזיים לשיחה הוא ההיסטוריה של האגדה הטלוויזיונית המרכזית. הסרט של אלדר ריזאנוב על הסאונה והבלבול בכתובות נראה היום כלווה נצחי של השנה החדשה, אף על פי שבברית המועצות הוא שודר בחגים רק חמישה פעמים: בשנת 1976 בהקרנה הראשונה, ולאחר מכן ב-1979, 1983, 1989 ו-1991. המרצה יראה כיצד מחזרה נדירה נוצר תחושת "כל שנה", ולמה הזיכרון הקולקטיבי עובד כל כך משכנע. דדינסקי ידריך את המאזינים דרך דוגמאות מוקדמות מפתיעות. באחד הסרטים הראשונים לחג המולד לפני המהפכה, הדמויות הראשיות היו צפרדעים וחיפושיות - ועובדה זו עוזרת לראות עד כמה השפה של הקולנוע החגיגי הייתה חופשית בתחילת המאה. ידברו גם על שאלות פרובוקטיביות: האם אפשר לראות ב"ברוננוסец פוטיומקין" הסרט הסובייטי הראשון לחג המולד ומה בכלל עושה סרט ל"חג המולד" - לוח שנה, עלילה, טקס צפייה או צורך חברתי במצב רוח מסוים. חלק נפרד בהרצאה יוקדש לכך כיצד "ליל הקרנבל" שינה את כללי המשחק והפך לסוג חדש של קומדיה מתקופת ההפשרה. כאן חשובים לא רק הבדיחות והמוזיקה, אלא גם התמונה של המדינה שהקולנוע מציע על גבול השנה הישנה והחדשה. בהמשך תעלה נושא "ייבוא המסורות": אילו סרטים מערביים השתלבו באופן אורגני בצפייה הרוסית ולמה רבים מהם לא הצליחו להיקלט.