למה בקולנוע, בעידן של "שגשוג תקוע", מתחילים פתאום לדאוג? במפגש של מועדון הקולנוע נבחן את הגרסה הסובייטית של "דאגה מוסרית" - סיפורים על תאונות, משפטים וקונפליקטים תעשייתיים, שבהם מאחורי הפרטים היומיומיים מתגלה תחושת סדק פנימי בעידן. יהיו דוגמאות ודיון על הגבול בין כנות. כאשר העידן עושה כאילו הכל יציב, הקולנוע לפעמים מתחיל לדבר בלחישה - ומכך זה נשמע עוד יותר חזק. במפגש של מועדון הקולנוע "קולנוע לא ברור" נדון בכיוון שמכונה "קולנוע של דאגה מוסרית": סרטים על קונפליקטים יומיומיים, שבהם מאחורי חזית שקטה מתגלות ספקות, עייפות ותחושה ש"כך אי אפשר להמשיך". המאזינים יגלו מדוע עלילות כאלה לעיתים קרובות נבנות סביב תאונות תעשייתיות, הליכים משפטיים, רכבות ו"החלטות קטנות". בסיפורים הללו, הגיבור כאילו פותר בעיה פרטית, אך נתקל במערכת - והצופה מזהה על המסך את הפשרות והסכסוכים הפנימיים שלו. במרכז השיחה - הבמאים הסובייטיים של שנות ה-70 וה-80: ודים אבדראשיטוב, איליה אברבך, סמיואן ארנוביץ', גלב פאנפילוב ואחרים. כיצד השתנה שפת המסך שלהם: מג'סטה פובליציסטית ישירה לדייקנות פסיכולוגית, מדרמטורגיה "תעשייתית" לאינטונציה קיומית. המרצה ייגע גם במקבילות פולניות ולמה המונח נקשר דווקא לגל הזה. את המפגש תנחה טטיאנה שובהייבה - תרבותנית וחוקרת קולנוע, עובדת בספריית מאיאקובסקי. זו שיחה עבור מי שאוהב לצפות בקולנוע בצורה מעמיקה יותר מהרגיל: לתפוס פרטים, לשמוע תתי טקסטים ולדון במשמעויות ללא סנוביזם אקדמי. לאחר החלק ההרצאה יישאר זמן לדיון ושאלות - כדי להרכיב את רשימת הסרטים שלו, שממשיכים להדאיג גם היום. איפה לבקר בסנט פטרבורג, אפשר לגלות באתר שלנו.