לנינגרד כטקסט, וצלם כדרך לקרוא אותו. במפגש ייבחנו סדרות ופרויקטים תערוכתיים של יוצרים רוסיים מהתקופה הסובייטית המאוחרת ועד לשנות ה-2010, שצמחו מתוך רעיון "פטרבורג הספרותי". ידברו על טיולים במקומות של אחמטובה, בלוק ודוסטויבסקי וכיצד העיר הופכת לגיבור התמונה. עיר נקראת בדרכים שונות: מישהו לפי חזיתות, מישהו לפי חצרות-בורות, ומישהו לפי ספרים. מפגש זה עוסק כיצד "פטרבורג הספרותי" הפך לנושא לסדרות צילום גדולות ולפרויקטים תערוכתיים בסוף שנות ה-70, שנות ה-80 ועד לשנות ה-2010. במרכז השיחה עומד המורשת של ניקולאי אנציפרוב וספרו על "נשמת" ו"אי-הבנה" העיר, כמו גם על פטרבורג של דוסטויבסקי. בשנים ההן הם נשמרו והועברו מיד ליד. כך נוצרו מסלולים לפי כתובות ספרותיות בלנינגרד. מהר מאוד התרגלו לטיולים הללו, אך המבט על העיר השתנה: מקומות מוכרים החלו להישמע כמו שורות, והרחובות התאגדו לעלילה. צלמים גם הלכו בדרך זו. המצלמה הפכה למחברת, והסדרה - לצורת סיפור. יוצר אחד תיעד את השקט של החצרות והמדרגות, אחר חיפש סימן לעידן בחלונות הראווה ובפוסטרים, שלישי עבד עם העיר כתפאורה לזיכרון. בסופו של דבר נוצרו פרויקטים שבהם פטרבורג משמשת גיבור ושותף, והספרות קובעת את האופטיקה. המנחה, השומר הראשי של פריטי המוזיאון רוספוטו והיסטוריון צילום, יפרט את הסיפור הזה: מהי סדרה, כיצד היא נבנית, במה היא שונה מקבוצת תמונות אקראית וכיצד התערוכה משנה את משמעות התמונה. הוא יראה כיצד בנושא אחד מתמזגים תיעוד, אינטונציה אישית והקשר תרבותי. ישמעו שמות כמו בוריס סמילוב, אלכסנדר צ'ז'ין, ולדימיר יגורובסקי, ולדימיר דגטיארייב, ולדימיר ינקילבסקי, אלכסנדר פולושקין ואחרים. שיחה נפרדת תעסוק בפרויקטים קבוצתיים - "אודה ללא גיבור" על אחמטובה ו"הבלוק שלי", שבהם תערוכות שונות נאספו סביב דמות אחת. פרויקטים כאלה עוזרים לראות כיצד השתנה השפה של הצילום והעניין בעיר.