הרצאות על קולנוע יכולות להיות שונות, אבל כאן נדבר על איך המלתחה של גיבורי דיויד לינץ' הופכת למפתח לסודותיהם. עניבות, סוודרים, ז'קטים ונעליים הופכים לקודים דרכם ניתן לקרוא פחד, רצון, אבסורד ויופי מוזר בעולמותיו, והצופה לומד לשים לב למשמעות גם בפרטים שנראים אקראיים. הקולנוע של דיויד לינץ' נדון לעיתים קרובות דרך חידות עלילתיות ודיאלוגים מוזרים, אך לא פחות חשוב הוא שפת הבגדים. ז'קטים-קוקון, חליפות מחמירות, סריגים עם התאמה מושלמת, נעליים מבריקות ופרטים בולטים מהמסך יוצרים תחושת חרדה, הומור או רכות שבירה הרבה לפני שהדמות אומרת את השורה הראשונה. הדברים על המסך פועלים כסמלים, רומזים מי עומד לפנינו - חולם, רשע, כפיל או אדם שנתקע בין חלום למציאות. בהרצאה ייבחנו איך הבמאי הגיע לפתרונות הוויזואליים שלו ולמה עבודותיו קרובות גם לקולנוענים וגם לסטייליסטים. תהיה תשומת לב למי שיצר את התלבושות, איך השתנה הגישה מסרטים סוריאליסטיים לסיפורים יותר "ארציים" ולמה גם בהם נשמרת תחושת המוזרות. נעליים אדומות, חצאיות משובצות, מגפיים גסים, כובעי בייסבול ומעילים עבודה מתאגדים למערכת סמלים שמפנה גם לעידן הזהב של הוליווד וגם לחיי היומיום בפריפריה.