הרצאה על אמנות קוריאנית מהמאה ה-20 מחברת בין אמנות וידאו, ציור ומופע לסיפור חי על אמנים ששינו את שפת האמנות המודרנית. דרך עבודותיהם של נאם ג'ון פייק, פק סו בו ולי קויון, המאזינים יראו כיצד ניסוי, מחווה ודימוי פתחו בדרכים חדשות את השיח הקוריאני עם העולם. אמנות קוריאנית בחצי השני של המאה ה-20 נדירה במרכז השיח הרחב, אף על פי שכאן נולדו מחוות אמנותיות נועזות שהשפיעו על הבמה הבינלאומית. ההרצאה מציעה מבט על קוריאה דרך שפת האמנות המודרנית - ניידת, נועזת ותמיד מחפשת צורות חדשות. במרכז תשומת הלב יהיו אמנים שעבדו בדרכים שונות עם דימוי, מרחב, גוף וזמן, אך כל אחד מהם חיבר את הרצון להגדיר מחדש את גבולות האמנות. אחת הדמויות המרכזיות תהיה נאם ג'ון פייק - אמן שמכונה אב אמנות הווידאו וחבר בקבוצת «פלוקסוס». השיחה עליו תעזור להבין כיצד הדימוי הטלוויזיוני הפסיק להיות רק אמצעי להעברת מידע והפך לחומר אמנותי. הקטע «בוקר טוב, מר אורוול» יראה כיצד פייק שבר את הדעות הקדומות על הטלוויזיה וחזה רבים מהמאפיינים של הסביבה המדיה שנראית כיום מוכרת. קו נוסף בהרצאה קשור לפק סו בו ולציור הקוריאני של שנות ה-50 וה-60, הידוע כאנפורמל. דרך עבודותיו ניתן לעקוב כיצד בהקשר הקוריאני נוצר שיח מיוחד על מחווה, שטח ומתח רגשי. כיוון זה עוזר להסתכל אחרת על האמנות הקוריאנית שלאחר המלחמה ולהרגיש את הקשר שלה לתהליכים עולמיים גדולים. נושא חשוב נוסף יהיה המופע ופעילות קבוצות אמנות ניסיוניות. המאזינים יגלו על אמנות קרקע, פעולות, דיונים פתוחים ומגזינים, דרכם נוצרה סביבה אמנותית חדשה. בדוגמתו של לי קויון ומופעיו «צעד חילזון» ו«לוגיקת המקום» במיוחד ברור.