דרמה מרוסנת של ברונו דימון על מספר ימים במוסד רפואי הופכת למבט ממוקד על האמנית, שנשללה ממקורות התמיכה הרגילים שלה. המרצה יחד עם הצופים מנתחים כיצד השקט, האבן והטקסים של היומיום הופכים לשפה של הקולנוע, המדברת על חופש, אמונה ושבריריות של התודעה האנושית. הסרט של ברונו דימון מעביר את הצופה לחלל סגור של מוסד בדרום צרפת, שבו הזמן זורם לאט. הפסלת קמילה מנותקת מהסדנה, מחומרי העבודה שלה וממעגל החברים שלה, וההגבלה הזו הופכת לעלילה המרכזית של הסרט. המרצה שם לב להרכב התמונה, למסלולים החוזרים של הגיבורה במסדרונות, לקצב הקשוח של השגרה ולרגעים נדירים שבהם הרצף הרגיל מתערער. רק דרך השינויים הקטנים הללו ניתן לראות את ההתנגדות הפנימית, שאינה מתיישבת עם האבחון וכללי המוסד. איפה אפשר לצאת עם ילדים בייקטרינבורג, אפשר לגלות ב-KudaGo.