הרצאה ודיון על יצירתו של דימיטרי קירסאנוב, במאי בשם בדוי, שצילם סרטים בצל השקט. צללו לאווירה של פריז בשנות ה-20, שבה כל кадр מלא במשמעות סמויה. נדון כיצד השקט והמרחב הופכים לדמויות המרכזיות בפילוסופיה הקולנועית שלו. דימיטרי קירסאנוב אינו רק שם, אלא תעלומה שלמה בהיסטוריה של הקולנוע. אסטוני, צ'לן, מהגר, הוא הפך לבמאי בשם בדוי, שצילם בפריז בשנות ה-20. סרטיו אינם רק יצירות קולנועיות, אלא גם פואמות חזותיות, שבהן השקט משחק תפקיד מרכזי. אחד הסרטים המפורסמים שלו הוא «מנילמונטאן» (1926), שבו הוא מציג את סיפורן של שתי אחיות שאיבדו את הוריהן ואת חייהן בפרברי פריז. סרט זה הפך לדוגמה כיצד השקט והדממה יכולים להיות אמצעי ביטוי מרכזיים בקולנוע. ההרצאה תוקדש לסרטו «מנילמונטאן» (1926), המספר על שתי אחיות שאיבדו את הוריהן ואת חייהן בפרברי פריז. סרט זה מלא בניגודים - מהאכזריות של הסצנה הפתיחה ועד הלילה הפואטי, שבו כל кадр מלא במשמעות סמויה. השיטה של קירסאנוב, תשומת הלב שלו לשקט, לפשטות ולפואטיות של המרחב, משאירה רושם בלתי נשכח. במהלך ההרצאה והדיון ייבחנו לא רק המאפיינים של סרטי קירסאנוב, אלא גם השיטה שלו בעבודה עם שפת הקולנוע. יחד עם חוקרי קולנוע דאריה פארפנובה ודימיטרי וייטשינקין, המשתתפים יוכלו להבין את הדקויות של הבימוי של קירסאנוב, כיצד הסגנון שלו השאיר חותם באומנות הקולנוע וכיצד השיטה שלו של «שקט» השפיעה על התפתחות האומנות במאה ה-20. סרטי קירסאנוב אינם רק סיפורים. אלו סימפוניות של שקט, שבהן תשומת הלב לפרטים, סצנות פתיחה אכזריות ולילות חושניים מתאחדים ליצירה אחת, מה שנותן לצופה לא רק עלילה, אלא גם חוויות דרך כל кадр. השיטה שלו אינה רגילה, ובזכות זאת עבודותיו נשארות רלוונטיות ומעוררות השראה גם לאחר עשרות שנים.