למה כל כך קל להאמין לקולנוע דוקומנטרי ואיך הוא למד להיראות "כנה"? על כך תדבר חוקרת הקולנוע נדיה גרבניה. הקולנוע הדוקומנטרי נראה כז'אנר האמין ביותר: המצלמה "ראתה", כלומר, כך זה היה. אבל כבר ברגע לידת הדוקומנטריקה, האמונה הזו נתנה תקלות - ולכן הסרטים הדוקומנטריים הראשונים כל כך מעניינים היום. בהרצאה נדבר על הקולנוע של שנות ה-20, כאשר הגבולות בין המציאות להפקה רק החלו להתגבש. המאזינים יגלו כיצד רוברט פלארטי חיבר בין אתנוגרפיה לדראמטורגיה, מדוע "אנתרופולוגיה פופולרית" דרשה סיפורים יפים וברורים, וכיצד הצופים תפסו אותם על המסך. נדבר גם על טכניקות אמנותיות שעדיין נתפסות כסימן לריאליזם: מחווה "מקרית", פרט יומיומי, הפסקה בפריים, קול מאחורי הקלעים, כאילו שאינו יודע את התסריט. המומחה ייגע בניסיון הסובייטי בקולנוע דוקומנטרי, שהפך לכלי ליצירת מציאות חדשה. העריכה ובחירת החומרים יכולים להנחות את מבט הצופה בכיוון הנכון, לקבוע את הקצב והרגשות "הנכונים". ההפך מהדוקומנטריקה הסובייטית היה האוונגרד האירופי, שבו הודגשה הסובייקטיביות של המבט על המציאות. לא משנה איזה סרט דוקומנטרי תצפו, חשוב לשאול את עצמכם שאלות: מה בדיוק הוצג, מה נשאר מאחורי הקלעים, מי מדבר, בשם מי ולמי משתלם הגרסה הנבחרת של האירועים.