שנות השישים בקולנוע הצ'כי והסלובקי הן ניסויים נועזים, מטאפורות ואבסורד, שמאחוריהם מתנהלים ויכוחים על חירות, זיכרון ויומיום. במפגש מועדון הקולנוע ינתחו סרטים בולטים מהתקופה, יכירו את הבמאים של הגל החדש ואת מבטם הנועז על החיים תחת הסוציאליזם, וידברו על למה הסיפורים הללו עדיין מרגשים את הצופים. כשמדברים על הקולנוע של שנות השישים, לרוב נזכרים באיטליה או בצרפת, אך בצפון-מזרח אירופה התרחש באותה תקופה מהפך שקט. בצ'כוסלובקיה, במאים צעירים יצאו מגבולות התבניות הסטודיו, הציצו למטבחים קהילתיים, מעונות סטודנטים ועיירות קטנות, כדי לספר סיפורים על רגשות לא נוחים, חירות, אירוניה והתבגרות. במפגש ינתחו כיצד הבמאים השתמשו בהומור, גרוטסקה ופרטים יומיומיים כדי לדבר על דברים שנראו מסוכנים לרטוריקה הרשמית. המצלמה התקרבה לפנים של הדמויות, תפסה רגעים מביכים, צחוק, עייפות, ומאחורי הפשטות החיצונית של העלילה הסתתרו שאלות על אחריות אישית ומגבלות של פשרה. הצופים יראו כיצד השתנה שפת הקולנוע ולמה הסיפורים בשחור-לבן של שנות השישים עדיין מרגישים חיים וחדים. יוקדש תשומת לב מיוחדת לבמאים ולתסריטאים שהצליחו לשלב בין פיוטיות התמונה לתצפית תיעודית. במרכז השיחה - מוטיבים ויזואליים, משחק עם הצליל, עבודה עם שחקנים לא מקצועיים, וכן סצנות שבהן ההומור מתהפך בפתאומיות לדאגה. ניגודים כאלה יצרו תחושת איזון עדין בין החיים הפרטיים ללחץ האידיאולוגי. יודעים מה לראות בסנט פטרסבורג.