על הבמה יפגשו סולנים צעירים ותזמורת גדולה כדי לנגן שלושה קונצרטים מנוגדים של בטהובן, שוסטקוביץ' וברטוק. ערבים שבהם בקונצרט אחד נשמעות שלוש יצירות גדולות במיוחד נחרטים בזיכרון. כאן, על אותה במה, נפגשים בטהובן, שוסטקוביץ' וברטוק, וביחד איתם - סולנים מדור חדש והאקדמית הסימפונית של רוסיה על שם י.פ. סווטלנוב. הרכב כזה כבר קובע רף גבוה: המאזין לא מגיע לרקע המוכר, אלא כדי לצפות כיצד עולמות מוזיקליים שונים מתאגדים לקו אחד. מאחורי הדוכן - אלכסיי רובין. בחלקים הסולניים - הצ'לן איבן סנדצקי והפסנתרנים אלכסנדר קלוצ'קו וולנטין מלינין. כל אחד מהם אחראי על חלקו בהיסטוריה: בטהובן המונומנטלי עם היצירה החמישית שלו לפסנתר, שוסטקוביץ' המרגש עם הקונצרט לצ'לו וברטוק המותח, כמעט עצבני. מעניין יהיה לעקוב כיצד המוזיקאים הצעירים קוראים קודים סגנוניים שונים ובו בזמן נשארים עצמם - מזוהים לפי נגיעות, צליל, אופי הפראזה. קונצרט של בטהובן הוא גודל, ביטחון ותחושת ניצחון פנימית. התזמורת פותחת את המרחב, הפסנתר משתלב בו בתשובות רכות, לפעמים לוקח את היוזמה ומוביל את כל האולם. שוסטקוביץ' מציע עולם אחר: כאן יש יותר חוויה אישית, אינטונציות חדות, הפסקות לא צפויות. הקו של הצ'לו נשמע כמו שיחה פרטית מאוד, שפתאום כולם שומעים. המוזיקה של ברטוק מוסיפה לערב הזה מתח ודחף כמעט פיזי: טקסטורות עבות, קצבים חדים, אינטראקציה הדוקה בין הסולן לתזמורת. איפה לצאת במוסקבה בסוף השבוע, יגיד לכם האתר שלנו.