הערב מחבר בין הברק של בית הספר הביצועי הצעיר לבין הרפרטואר הסימפוני היפהפה. בתכנית אחת ייפגשו השילוב המרגש של שימנובסקי וההשראה של שופן עם הקונצרט הראשון לפסנתר שלו - מוזיקה שבה הוירטואוזיות חושפת את עדינות הרגשות, השירה והמרחב הפנימי. הקונצרט בנוי על שילוב של אנרגיה סולנית בולטת ונשימה סימפונית רחבה. במרכז התכנית - מוזיקה שבה הברק של הטכניקה לעולם אינו קיים בפני עצמו, אלא משרת את הרגש, הדרמה ויופי ההטעמה. ערב כזה הוא במיוחד טוב עבור מי שמעריך צורה גדולה, אוהב לעקוב אחרי הדיאלוג החי בין הסולן לתזמורת ורוצה לשמוע יצירות שבהן הפתיחות הרגשית מתחברת לעבודה מוזיקלית עדינה. התכנית מחברת בין קרול שימנובסקי ופרדריק שופן. הקשר הזה נראה טבעי, אך מתגלה לא כל כך לעיתים קרובות באותו קונצרט. אצל שימנובסקי - מתח, חופש קו, פאר תזמורתי ופלסטיות צליל מיוחדת. האוברצ'ורה הקונצרטנטית שלו והקונצרט הראשון לכינור דורשים מהמבצעים אומץ, גמישות ונשימה כמעט אימפרוביזטיבית. מוזיקה זו יכולה לתפוס את המאזין מיד: היא מתלקחת בצבעים בולטים, ואז נעלמת למצבים יותר מעורפלים, כמעט חלומיים. הפסגה השנייה של הערב - הקונצרט הראשון לפסנתר של שופן. יצירה זו יקרה במיוחד לקהל בזכות השירה, האצילות של המלודיות והכנות המורגשת בכל נושא. כאן הפסנתר אינו מתווכח עם התזמורת, אלא מנהל איתה שיחה עדינה ומלאת רוח. בחלק האיטי המוזיקה נשמעת כמעט כהודאה, ובסיום מופיעה קלות, ניידות וברק, שהופכים את היצירה לחגיגית באמת. עניין מיוחד מעורר הרכב המשתתפים. על הבמה יעלו הכנר דניאל קוגן והפסנתרן קונסטנטין חצ'יקיאן, ולצידם תלווה את הסולנים התזמורת הסימפונית האקדמית של רוסיה על שם י.פ. סווטלנוב בניהולו של איבן ניקיפורצ'ין. עבור המאזין זה אומר הזדמנות לשמוע מיד שני סגנונות שונים.