שלושה יצירות אורקסטרליות עוצמתיות - מהפלסטיקה החדה של "ריקודי לאש" של יאנצ'ק ועד ההתרחבות המהירה של "מאזפה" של ליסט והקונצרט הגדול לאורקסטרה של ברטוק. התוכנית שומרת על מתח ומגלה את הצליל של האנסמבל בכל הפלטה - מהניואנסים הדקים ביותר ועד הכוח הסימפוני המלא. ישנן תוכניות שבהן האורקסטרה נחשפת כאורגניזם אחד - עם אופי, נשימה ועצב פנימי. הערב הזה בנוי בדיוק כך: שלוש יצירות, שלושה טמפרמנטים שונים וקו אחד משותף - דרמטורגיה אורקסטרלית עוצמתית. פותחים את התוכנית "ריקודי לאש" של לאוש יאנצ'ק. כאן חשוב הקצב - חד, פועם, עם הדגשות ברורות. המוזיקה כאילו מורכבת מהדחפים הקצרים ואינטונציות עממיות, שהמלחין הופך לשפה אורקסטרלית מודרנית. זו אנרגיה מרוכזת, שבה כל נגיעה משמעותית. הפואמה הסימפונית של פרנץ ליסט "מאזפה" מתפתחת כמו עלילה צלילית. תנועה מהירה, מתח גובר, שיאים שבהם האורקסטרה פועלת על גבול הדינמיקה - הכל מתאגד לסיפור של התגברות. כאן חשוב לא רק כוח הצליל, אלא גם דיוק האנסמבל, היכולת לשמור על צורה גדולה. הסיום - הקונצרט לאורקסטרה של בלה ברטוק. יצירה זו נותנת קול לכל כלי: כלי נשיפה מעץ, כלי נשיפה ממתכת, כלי מיתר יוצאים לסירוגין למרכז הבמה, יוצרים תחושה של דיאלוג חי בתוך האנסמבל. ניגודים של מרקמים, שינויים במצבים, דפוסים קצביים חדים - המאזין תמיד מעורב בתהליך. מאחורי הדוכן - פאביו מאסטראנג'לו. האורקסטרה הסימפונית "סימפוניה צפונית" ידועה ברפרטואר הרחב שלה ובעבודת האנסמבל המדויקת שלה, ובתוכנית זו תכונות אלו מתבטאות במיוחד. קונצרט כזה יתאים לאלה שאוהבים צורות גדולות של מוזיקה אקדמית ומעריכים את האורקסטרה כהגיבור העצמאי של הערב.