היום השלישי של "טריומף הג'אז" נשמע כמו אקורד סיום גדול: על במה אחת נפגשים הקול של לאריסה דולינה, הסאונד החזק של התזמורת הג'אזית של מוסקבה בניהולו של איגור בוטמן והרביעייה של מארק גרוס. ערב עבור מי שאוהב דינמיקה חיה, סולואים מורכבים והיסטוריה אמיתית של ג'אז בקונצרט אחד. כאשר בערב אחד נפגשים לאריסה דולינה, איגור בוטמן, התזמורת הג'אזית של מוסקבה והרביעייה האמריקאית של מארק גרוס וארק אוברוצקי, הג'אז מפסיק להיות פשוט ז'אנר והופך לשפה חיה ומלאה. על הבמה נפגשות בתי ספר שונים והרגלי האזנה למוזיקה: מקלאסיקות קולנועיות סובייטיות ועד ג'אז חזק שצמח במועדוני ניו יורק. לאריסה דולינה מגיעה לתוכנית הזו כאמנית שתמיד הייתה קרובה לג'אז, גם כאשר הקליטה להיטי פופ או שרה פסקולים. הטון שלה מזוהה בקלות מהשורה הראשונה, והסגנון שלה בעבודה עם הטקסט הופך את הסטנדרט כמעט לסיפור קצר קולנועי. באולם הגדול זה מורגש במיוחד - כל תו שקט עף רחוק, והקולמינציות פשוט מרים אותך מהכיסא. התזמורת הג'אזית של איגור בוטמן מוסיפה למספרי השירה ממד ודינמיקה. סקשן כלי הנשיפה החזק, קבוצת הקצב המדויקת, סולואים ארוכים, בנויים כמו יצירות נפרדות - כל זה מתאגד לעלילה שלמה, שבה יש מקום גם לארנז'ים מדויקים וגם לאימפרוביזציה. הקונצרטים של ההרכב תמיד מרגישים כמו דיאלוג חי עם הקהל, שבו כל יצירה חדשה נשמעת קצת אחרת ממה שהוקלט על תקליט. הרביעייה של מארק גרוס וארק אוברוצקי מביאה למוסקבה אינטונציות מהבמות האמריקאיות. הג'אז החזק נשמע כאן לא כסגנון מוזיאוני, אלא כמסורת חיה שנושמת את היום. הסקסופון האלט הוירטואוזי, הקונטרבס הכבד, ההדגשות המדויקות של התופים והפסנתר הגמיש יוצרים תחושה של חלל מועדון גם באולם הגדול. יושמעו קטעים שבהם ניתן לשמוע הד של ביג בנדים מופתיים והרכבים קאמריים, שנוגנו בפסטיבלים הטובים בעולם. לאן ללכת במוסקבה, יודע KudaGo.